באר שבע על הוריות ז.

צבור בפר ואין מביא אשם תלוי ומשיח בפר כו'. קצת קשה למה לא אמר נמי צבור אין חייבין אלא במופלא ועד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח וכי תימא לפי דכל זה לא נפקא ליה אלא מלאשמת העם כדלקמן והשתא הוא דן ולמד אלו לא נאמר לאשמת העם הלא גם משיח אין מביא אשם תלוי לא נפקא ליה אלא מלאשמת העם כדלקמן:

מנא ליה דאין מביא אשם תלוי. קשה בעיני טובא חדא אמאי פריך טפי מנא ליה דאין מביא כו' על משיח מעל בית דין וכי תימא דקים ליה ב"ד מהאי קרא דמייתי הכא וכפר עליו הכהן וגו' א"כ גם משיח נפקא לן מהאי קרא ועוד קשה למה קבע דבריו אברייתא ולא על מתניתין דלקמן בפרקין דקתני נמי אשם תלוי משיח וב"ד פטורים לכן נ"ל דמעיקרא לא איסתפק ליה כלל הא דאין משיח מביא אשם תלוי דנפקא לן מהאי קרא וכפר עליו הכהן וגו' וכל עצמו לא יצא אלא להקשות על התנא דברייתא לאשמת העם עד כאן לא קאמר ליה והכי פריך מנא ליה דאין מביא כו' כלומר כיון דלא קים לן שאין משיח מביא אשם תלוי מהאי קרא וכפר עליו הכהן וגו' גרידא אלא גם מקרא לאשמת העם הרי משיח כצבור א"כ קשה מנ"ל והלא בלא אשמת העם הוא דן ולמד והיינו דקאמר מנא ליה ולא קאמר מנלן כן נראה לי:

אלא אשם כדי נסבה פרש"י אלא עקר הדין שהוא דן כך הוא צבור בפר ומשיח בפר כו'. וקשה לי אם כן מה השיב התנא במאי דקאמר נראה למי דומה צבור בפר כו' הלא כבר אמר זה בתחלת הדין צבור מוצא מכלל יחיד כו' ומה חידש עכשיו ואין לפרש אלא אשם דהיינו הא דקאמר דכתיב לאשמת העם כדי נסבה לפי דבאמת לא נפקא ליה אלא מלאשמת העם ואם כן לאו כדי נסבה:

הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו. יש להקשות דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא טעמא דהורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו הא הורה בפני עצמו ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור אימא סיפא הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור טעמא דהורה עם הצבור ועשה עם הצבור הא הורה בפני עצמו ועשה עם הצבור מתכפר לו בפני עצמו. ושמא י"ל דה"ק הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הא הורה בפני עצמו ועשה עם הצבור נעשה כמי שהורה עם הצבור ועשה עם הצבור ומתכפר לו עם הצבור מפני שהפסוק לא חייבו פר אלא דוקא על שגגת מעשה שהורה לעצמו וכה"ג ממש פריך ומשני הגמרא בפ"ק דקידושין וביום טוב פרק אין צדין דגים:

הורה עם הצבור. פירש ר"ע מברטנורה ז"ל שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה וכן נראה קצת מדברי הרמב"ם ז"ל ואנכי לא ידענא מניין להם זה שהרי בגמ' קאמר סבר אביי למימר חטא בפני עצמו היכי דמי דיתבי בשני מקומות וקא מורי בתרי איסורי א"ל רבא אטו שני מקומות גרמין אלא אפילו יתבי בחד מקום וכיון דקא מורי בתרי איסורי כו' משמע בהדיא שאין תלוי כלום אם הוא היה א' מן הסנהדרין או לא אלא הכל תלוי אם קא מורי בתרי איסורי או בחד איסורא וכדפרש"י וצריך עיון:

מתכפר לו עם הצבור פרש"י והא דקתני שאין ב"ד חייבין ולא קתני שאין צבור חייבין סתמא כר"מ דאמר לעיל בפ"ק ב"ד מביאין על ידיהם פר והם פטורים. ואינו מוכרח כמו שפירשתי לעיל בפ"ק גבי אמר שמואל אין ב"ד חייבין כו' ע"ש:

אילימא דהוא מופלא והן אינן מופלין כו'. מה שיש לדקדק על זה פירשתי יפה לעיל בפרק קמא במשנה או שלא היה מופלא של ב"ד שם ע"ש: וכ"ש הוא בע"א והן בחלב דחלוקין בקרבנותיהן נראה דגרסינן דחלוקין לגמרי בקרבנותיהן כו':