בית נאמן ט

חדר א א הערה כלליית במקור דיני ע"א באיסורים ובו שמונה חלונות

קיי"ל דעד אחד אינו נאמן לאסור בדבר שמוחזק לפנינו בהיתר כגון שאמר לו נתנסך יינך או נטמא טהרותיך והבע"ד מכחישו או אומר איני יודע אם לא ע"פ האופנים שיתבארו לפנינו בס"ד. ומקורא דהאי דינא במס' גיטין בפ' הניזקין (נ"ד ע"ב) ת"ר הי' עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו. הי' עושה עמו בזבחים וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן אבל אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני כו' ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא אמר לי' ולא מידי ולבתר הכי אשכחי' וא"ל כו'. מבואר מזה שכל שלא הי' בידו מעולם אינו נאמן אליבא דכ"ע כיון שכבר הוחזק בטהרה. וכ"כ הרא"ש שם בכלל ב' מי"ד כללים שכתב שם דמהא משמע דכל דבר דאתחזק בהיתר אין ע"א נאמן עליו לאוסרו. והנה מה שיש להעיר בזה דלכאורה אין מזה שום הוכחה דתינח לאביי דאמר שם דטעמא דברישא נאמן משום שהוא בידו מוכח שפיר דכל שלא הי' בידו אינו נאמן כלל. אבל לרבא דמפרש דסיפא מיירי דאשכחי' ולא אמר לי' מידי י"ל דלכך אינו נאמן משום דרגלים לדבר שאומר שקר דלמה לא אמר לו בפעם הראשון כדי שלא יכשילו. אבל באינש דעלמא שאומר לו בפעם הראשון שמצאו ואומר לו ראיתי שנטמאו טהרותיך אפשר דמהימן דמה לו לשקר בזה. ולא מצינו שהצריכה תורה ב' עדים אלא בממון או בערוה דילפינן דבר דבר מממון אבל בשאר איסורים לא וכיון דקיי"ל כרבא לגבי אביי א"כ אין לנו הוכחה לדין זה. ובר מן דין יש לתמוה לכאורה מסוגיא דר"פ האשה רבה (פ"ח ע"א). דאמר שם אהא דע"א נאמן להעיד לאשה שמת בעלה מכלל דע"א נאמן באיסורים מנלן ורצה למילף מחתיכה ספק חלב כו' ודחה דשם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא כו' ואמר שם מידי דהוי אטבל הקדש וקונמות ודחה ג"כ עד דמסיק אלא דאחר ואמר אנא ידענא דאתשיל מרי' כו' היא גופא מנלן אלא א"ר זירא מתוך חומר כו' וע"ש. מבואר להדיא דספוקי מספקא לי' אי ע"א נאמן באיסורים נגד חזקה אפי' להיתר. ולא אתברר שם הדין בפירוש. וא"כ כ"ש דלאיסור במקום דאתחזק היתירא די"ל דנאמן. וגם הא דמייתי שם מע"א אומר אכלת חלב כו' דחה שם דילמא משום דאתחזק כו' ואמאי לא פשיט מהך ברייתא דפ' הנזקין מסיפא דביום פלוני אינו נאמן אע"כ דמשם אין ראי' אליבא דרבא וכמ"ש דש"ה שיש הוכחה שאומר שקר מדלא אמר לו בפעם הראשון. וכ"כ התוס' רפ"ק דגיטין (ב' ב') ד"ה הוי דבר שבערוה להדיא דהאי דנקט האי לישנא משום דבר"פ האשה רבה מספקא לן בשאר איסורים בדבר דלאו בידו אי מהימן באתחזק איסורא ע"ש

וראיתי בתשו' הרשב"א (סי' שע"ו) שדעתו לפסוק דע"א נאמן באיסורים בין להיתר בין לאיסור אפי' נגד חזקה כל שאין מכחישו בברי. מסוגיא דכריתות (י"ח ע"ב) לפום אידך לישנא דמפרש הטעם משום מיגו. וכ' דכל הסוגיא דפ' האומר הוא ללישנא קמא דהתם. והך סוגיא דפ' הנזקין כ' שם דפועל שאני דחזקתו משמר מלאכתו ולכך אינו נאמן כל שאינו בידו וכ"כ הרמב"ן והריטב"א בחידושיו פ' הנזקין שם דדוקא פועל או שליח שמוטל עליו הדבר לעשות בכשרות אינו נאמן לומר שלא עשה בכשרות דחזקתו משקר. ועש"ך יו"ד (סי' קכ"ז ס"ק ט"ז) ולכן נראה דעיקרא דמילתא סמכו הפוסקים על סוגיא דפ' האומר (ס"ו ע"א) בהא דאמר אביי שם אמר לו ע"א שורך נרבע כו' וקאמר שם וצריכא דאי אשמעינן קמייתא אי לאו דקים לי' בנפשי' דעבד חולין בעזרה לא מייתי כו' מוכח שם דהטעם דנאמן משום דשתיקת הבע"ד הוא כהודאה הא לאו הכי אינו נאמן. וכן נראה מלשון הרשב"א שם והר"ן פ' האומר שהאריך שם נראה ג"כ דסמך אהך סוגיא וא"כ מתורץ בזה קושית הש"ך שם מהא דר"פ האשה רבה דמוכח דעדיין לא פשיטא לי' דע"א אינו נאמן במקום חזקה דאע"ג דשם אינו מוכח מ"מ סמכינן אסוגיא דקדושין שם. וגם הראי' שהביא הש"ך מדברי התוס' רפ"ק דגיטין מהא דקאמר הוי דבר שבערוה כו' אינו מוכרח כ"כ כמ"ש התוס' שם די"ל דכיון דבערוה מצינו דבעינן ב' עדים. מזה ילפינן לכל מקום דהוי נגד חזקה דבעינן ב' עדים. דזה עצמו מאי דבערוה בעינן שנים הוא ג"כ מטעם חזקה. ומלבד זה איני רואה הכרח מלשון זה דגם בר"פ הא"ר שם אמר ג"כ האי לישנא מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא דא"א ואין דבר שבערוה כו' ואח"כ אמר שם מידי דהוי אטבל כו' ואם נאמר שיש חילוק בין דבר שבערוה לשאר דבר דאתחזק באיסור או בהיתר א"כ מאי משני מטבל. אבל לפמ"ש דזה גופא נלמד מע"א דבעינן ב' עדים א"ש דבאמת אין חילוק כלל בין דבר שבערוה לשאר דבר דאתחזק באיסור או בהיתר. גם י"ל דסוגיא דרפ"ק דגיטין אזלא אליבא דסוגיא דפ' האשה דמספקא לי'. אבל לדינא סמכינן אסוגי' דקדושין פ' האומר. ואע"ג דסוגיא דפ' האומר אביי קאמר לה וא"כ י"ל דאביי אזיל לטעמי' בפ' הנזקין אבל לרבא דפליג שם עליו י"ל דבאמת ס"ל דע"א נאמן באיסורים מ"מ כיון שאין לנו הכרח דפליג די"ל דבדבר שאינו בידו מודה לאביי וכשי"ת ביותר לפנינו בס"ד יותר יש לנו לסמוך על סוגיא דפ' האומר דשם לא פליג רבא עלי' מוכח דמודה לי' לדינא כנ"ל. וא"כ זכינו לדון דבהא דע"א אינו נאמן במקום חזקה במחלוקת הפוסקים שנוי' והוא דעת רמב"ן ורשב"א וריטב"א ותוס' רי"ד בקדושין. ומ"מ הר"ן הכריע כשיטת התוס'. ועי' ביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל (סי' קכ"ז). ועכ"פ נ"ל היכא שיש עוד סניף להקל שיש לצרף ג"כ שיטת הרשב"א ודעימי' וכמו שית' בס"ד

ובתוס' רי"ד דקדושין הקשה מהא דקיי"ל דע"א נאמן להוציא ממון אם הנתבע אינו יודע ולמה יגרע ע"א באיסורים נגד חזקה כיון שהבעלים אינם מכחישים אותו דהא חזקת ממון עדיפא משאר חזקות ותי' דש"ה דהוי לי' למידע וא"כ רגלים לדבר שהעד אומר אמת. דמשום הכי אם אומר שורך הזיק והוא א"י פטור משום דלא הוי לי' למידע. וע"ז הקשה בס' פתח הבית בדיני נאמנות (סי' ר') דא"כ במקום דהוי לי' למידע אף בלא טעם דהוי מחויב שבועה ואיל"מ חייב. א"כ בקרקע בע"א והבעלים א"י למה קיי"ל דפטור. והביא שם דברי הרשב"א בחידושיו שכ' באמת הטעם בממון משום דהוי משואיל"מ ובמקום שאין חייב שבועה פטור אע"ג דהוי לי' למידע. ואיפכא קשיא לי לדעת הפוסקים דע"א אינו נאמן להוציא דבר מחזקתו. א"כ למה אצטרך קרא דלא יקום עד אחד באיש לכל עון וגו' שלא להוציא ממון בעדותו תיפוק לי' דאין ע"א נאמן נגד חזקה באיסורים כ"ש דלא מהני עדותו נגד חזקת ממון דעדיפא טפי משאר חזקות וכ"ש לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דעדיפא חזקת ממון אפי' נגד רובא מה דלא מהני באיסורים דקיי"ל רובא עדיף מחזקה. גם קשה למה הוצרכה התורה לגז"ש בדבר שבערוה למילף דבר דבר מממון דאין דבר שבערוה פחות משנים תיפוק לי' דגם בשאר איסורים לא מהני ע"א להוציא דבר מחזקתו. ובאמת לשיטת הפוסקים דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' בליכא חזקת איסור א"ש. וית' שיטתם לפנינו בס"ד באורך. אבל לדעת הסוברים דדוקא באתחזק איסורא או היתירא אין ע"א נאמן קשה. אך זה י"ל דאצטרך גז"ש דבדבר שבערוה לפעמים אף שהענין אמת לא מהני אם נעשה ע"י ע"א כגון במקדש בע"א דקיי"ל אין חוששין לקדושיו וכן בנותן גט לפני ע"א. ולזה צריך גז"ש למילף מממון דלא מהני וית' זה באריכות בס"ד בחדרים הבאים. שוב ראיתי שהגאון פנ"י בחידושיו הרגיש בזה. וכ' ג"כ לתרץ כמ"ש. אך תימה ע"ז דהא קרא דדבר גבי זנות כתיב ושם כיון שהמעשה אמת נאסרה עליו. וליישב זה נעתיק מ"ש במ"א בתשו' לחכם אחד והוא במה שיש לעיין בפ' האומר (ס"ה ע"ב) במקדש בע"א דמסיק שם דאין חוששין לקדושיו אפי' שניהם מודים משום דאין דבר שבערוה פחות משנים דילפינן דבר דבר מממון. ופריך שם רב אשי לר"כ א"כ מה להלן הודאת בע"ד כו' אף כאן הודאת