בת עין ח

כל המרחם על הבריות וכו' ועי"ז מתגבר על היצה"ר העומד לנגדו ועכ"פ הוא עושה המצוה לשם ה' ית':

ובאמת שני המדריגות האלו שניהם כאחד טובים כי עכ"פ הוא עובד את ה' אבל חילוק גדול יש ביניהם עם כי שניהם ממשיכים שפע רב וברכה ומדת הרחמים לעולם ע"י י"ג מכילין דרחמי שנתעורר ע"י למעלה אבל מדריגה הראשונה הוא נקראת בחי' זכר ומדריגה השניה נקראת בחי' נקבה ועל אלו שני המדריגות מרמז הכתוב באמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ר"ל כמדותנו בחי' רחום וחנון כמונו כי מדת הטוב ורחמנות נקרא בחי' דמות וחותם ובלשון הזוהר גושפנקא דמלכא כמבואר לקמן ורצון הקב"ה בבריאת האדם היה שיהא בו דמות וחותם הנקרא טו"ב רחום וחנון בכדי שיוכל להמשיך הי"ג מכילין למטה ע"י בחי' ומדריגה הראשונה הנקרא בחי' זכר וע"ז נאמר ברא אותו לשון יחיד אבל אחר הבריאה שהיה שבירת הכלי' שנתערב רע בטוב וטוב ברע והיצה"ר נתגבר ונתקטנה הבתי' כמדריגה השניה על זה נאמר ברא אותם לשון רבים שנעשה שני בחי' מדריגות הנ"ל זכר ונקבה ברא אותם כו' וע"ז רמז ר"ש בן יוחאי ע"ה בזוהר "את "השמי' ואת "הארץ גושפנקא דמלכ' דביה חתם שמיא וארע' ר"ל ר"ת גי' טוב כי אין העולם מתקיי' רק ע"י בחי' טוב וע"כ הלוחות הראשונות שלא היו כתוב בהן למען ייטב לך והי' חסר מהן בחי' טוב לא הי' העולם מתקיי' בהם וע"כ שבר אותם מרע"ה כי ראה שאין העולם מתקיים בהם בלא טוב והקדוש ברוך הוא הסכים ע"י ונתן לו לוחות אחרונות וכתב בהן למען ייטב לך והארכת ימים כדי להשלים בחי' טוב שיתקיים העולם ע"י. ונוכל לרמז בזה שהתורה נעוץ סופה בתחילתה שהתורה מסיימת אשר עשה וגו' לעיני כל ישראל ופירש"י שנשאו לבו לשבור את הלוחות לכאורה אינו מובן מאיזה טעם נשאו לבו לשבור את הלוחות הראשונות ע"ז מרמז התורה מחמת בראשית ברא וגו' את השמים ואת הארץ ר"ת גושפנקא דמלכא גימטריא טוב היינו מחמת שעיקר בריאת וקיום העולם הוא רק ע"י בחי' טו"ב ובלוחות הראשונות לא היה כתוב בהן טוב והיה חסר מהם בחי' טוב ולא היה אפשר לעולם להתקיים בהם לכך שבר אותם כמו שנבאר למטה גם במלת בראשית מרומז י"ג מכילין דרחמי כי בראשית גימטריא י"ג לחושבן זעיר דחנוך וזה היה כוונת משה רבינו עליו השלום לשבור את הלוחות הראשונות שלא היה בהם בחי' טוב והיה התגברות פ"ר דינים ובשבירת הלוחות ההם הומתק הפ"ר דינים שלא ישלטו על העולם ומרומז בס"ת אש"ד עש"ה מש"ה לעינ"י כ"ל ישרא"ל גימטרי' פ"ר אמנם במה המתיק את כל זאת ע"י שקידש מרע"ה לבם ועיניהם של ישראל שיהי' רק לה' כמאחז"ל עין רואה והלב חומד והן תרין סרסורי דחטאה ע"כ העיקר לתקן אותם תחלה ומרומז במלת לעינ"י ובאות האחרון של התורה ובאות הראשון כי התורה מסיימת כל ישראל ומתחלת באות ב' בראשית אותיות ל"ב ר"ל שיהי' להם עין טוב ולב טוב בבחי' רוח נמוכה עוד מרומז ונעוץ סופה בתחילת' והתורה מסיימת בשם א"ל שהוא שם החסד ואחר כך בראשית ברא שנברא העולם בשם א"ל שהוא הי' מתחילת ההשתלשלות כדאיתא בספר עמק המלך וכ"ז היה כוונת משה רבינו ע"ה שיהיה תמיד חסד אל עלינו אמן כי"ר

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים וגו' ונראה לי עד"ז ונקדים לפרש האיך התור' הקדושה נעוץ סופה בתחילתה דהנה סיום התורה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ופירש"י שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם ולכאורה אינו מובן מאיזה טעם נשאו לבו לשבור הלוחו' שהיו מכתב אלקי' הגם שהיה לו כוונה בזה מכל מקום גוף המעשה אינו מובן אך נראה לי דהנה יש שני בחי' עבדות א' שעובד את הבורא ב"ה בתורה ומצות ומעשי' טובים ואינו נוטה מדרך התורה כלל רק כל העובדות ומעשים אשר הוא עושה הכל הוא רק ע"פ התורה ויש עוד עבדות השם שעושה איזה דבר אע"פ שאינו ע"פ התורה רק שהשעה צריכה לכך ואין כוונתו ח"ו להנאת עצמו כלל כענין שעשה אליהו בהר הכרמל אך ורק שאינו רשאי להכניס את עצמו בדבר כזה לסמוך על הכוונה שלו שהיא לשם שמים כיון שגוף הענין לא טוב הוא רק מי שיש לו אימה ויראה באמת ותמיד יראת ה' על פניו ומדקדק על עצמו כחוט השערה שלא לעבור על רצונו ית' זה יכול להכניס את עצמו לפעמים בעבודה כזאת: והנה מי שמתנהג את עצמו תמיד ע"פ התורה והמצות הן במעשה הן במחשבה הוא בחי' חסד: ומי שעושה דבר שאינו ע"פ התורה היא בחי' גבור' ומי שעוש' דבר שבעצ' הוא בחי' גבורה שאינו ע"פ התורה רק שהכוונה היא לעשות רצון השי"ת שהוא בחי' חסד אז הוא בבחי' דעת