בת עין כה

דרך זה דהנה עיקר העבדות הוא שצריך האדם לראות להמתיק הגבורות בחסדים והדינים ברחמים ולהפך כל הצרופים המורים על בחי' גבורות שיהיו נמתקים כמו שהם מורים במקורם ושרשם ודבר הגורם להמתקת כל הגבורות והדינים הוא בחי' ענוה ושכלות כמו שדברנו מזה בכמה מקומות. והנה יצחק מרמז על בחי' גבורות קדושות כידוע וזהו ויצא יצחק היינו כי יצא ח"ו שום מדת הדין על העולם העצה היעוצה לזה הוא לשו"ח פי' לשוח הוא מלשון השתחוויות היינו שיראה שיהיה לו בחי' שפלות וענוה באמת לשוח א"ע ואז יתהפך הצירוף יצ"א יצח"ק שמורה על בחי' דינים ויהיה נעשה צירוף שדה מורה על שדה הלבן בחי' לובן עליון בחי' חסד מקור הרחמים כי שני התיבות יצ"א יצח"ק גימטריא שדה וזהו לשוח בשד"ה פירוש שע"י לשוח היינו בחי' ענוה ושפלות נמתקו הגבורות ודינים ונעשה בחי' שדה לבן בחי' חסד ורחמים אכי"ר: פרשת תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק פירש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה ד"א ע"י שאמר הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהי' ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כו' מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של כו' וי"ל מהיכן דייקו ליצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה וכי אברהם לא הי' מוליד הלא הוא כבר הוליד את ישמעאל ועיכוב ההולדה הי' משרה ומה הועיל אבימלך ולהבין זה הנה ידוע טעות הכופרים בה' אחד הוא שאומרים מי שברא טוב לא ברא רע כי אין דעת שלהם נותנת שיהי' הבוב"ה עושה שני הפכים טוב ורע כי הטוב דרכו להטיב ולא להרע לכן גם אברה' בעבור שדרכו הי' תמיד להטיב במדת החסד עם כל הברואים וכשהוליד את יצחק שמדתו הוא מדת פחד וגבורה היפך מדת אברהם לכן הי' להם קשה להאמין שהיה אברהם מוליד היפך מדתו לכך אמרו ליצני הדור היינו הכופרים הנ"ל שמאבימלך נתעברה רק אחר שהוליד את יעקב ועשו בפעם אחד שהם שני הפכים לגמרי וראו בעיניהם שאפשר שיוליד אדם היפך מדתו לגמרי וגם להוליד שני הפכים בנושא אחד אז הודו בכל גם היה ראי' מוכחת שגם אברהם הוליד היפך מדתו שהוא מדת יצחק ואז נתאמת אצלם גם מה שהי' קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וזה מרמז פירש"י במתק לשונו ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרש' פירש שזהו הראיי' ליצחק שהוא בן אברהם במה שהוליד יעקב ועשו ביחד ועוד רמז לנו באומרו האמורים בפרש' לרמז לבחי' שני הפכים בנושא אחד כי מלת פרש"ה מרמז לבחי' חסד וגבורה ביחד כי פר מרמז לבחי' פ"ר דינים כידוע וש"ה מרמז לבחי' רחמים כידוע ותיבת פר"שה מחבר לשני הבחי' ביחד כמו יעקב ועשו שנולדו יחד שני הפכים ומרומז בתיבת ואל"ה כידוע מאחז"ל ואלה מוסיף על הראשונים פי' אלה מרמז לבחי' גבורות מלשון אל קשה ואות וא"ו מורה על מדת הרחמים וזהו ואלה מוסיף על הראשונים פי' כל מקום שנאמר אות וא"ו הוא מורה על מדה"ר שנתוסף על בחי' אלה בחי' דין ונתחברו שני הבחי' ק ביחד כנ"ל

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וגו'. כל מפרשי התורה פירשו את הכתוב הזה בטוב טעם ודעת וגם אני אענה חלקי לע"ד ע"ד המוסר הנה עשו נקרא גדול ויעקב נקרא קטן כמאה"כ ותקח רבקה וגו' עשו בנה הגדול וגו' את יעקב בנה הקטן והטעם כי עשו היה מקור הגדלות והגאווה והקליפות כמה"כ ואלה המלכים אשר מלכו וגו' וכאשר נתגאה באמרו יש לי רב וגו' מגודל הגאו' והגדלות שהי' בו בעצמו אבל יעקב מבחי' הקדושה היה לו תמיד הכנעה וענוה לפני ה' יתב' ע"כ נקרא קטן מפני גודל הכנעה וענוה שהיה בו ולכן אמרו שאסור לת"ח שיתייהר ושיהיה בו גאוה וגסות כ"א שמיני שבשמינית ואפי' זה החלק אינו מבחי' יעקב כ"א מעשו זהו החלק שמיני שבשמינית בכדי להפכו לקדוש' זשאה"כ הלא אח עשו ליעקב פי' מלת א"ח מרמז על א' ח' ר"ל אחד משמיני שבשמינית שבגאוה נתן עשו ליעקב וקבלו יעקב בכדי להפכו לקדוש' ואעפ"כ ואוהב את יעקב וגו' ר"ל עכ"פ אני אוהב רק את יעקב כי עיקרו הוא