בת עין רמט

שנה בעברה עצמה אעפ"כ א"א לו בשום אופן לבא לבחי' תשובה על העבירה עצמה כי אין מספיקין בידו לעשות תשובה כנ"ל נמצא הכל על נכון בס"ד כי באמת אפילו אמר רק פ"א אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה על העבירה עצמה רק שיש עצה לזה ע"כ מקשה הגמרא ל"ל תרי זימני כי באמת אפי' בחד זימנא ג"כ אין מספיקין בידו וע"ז משני הגמרא לכדרב הונא אמר רב עבר ושנה נעשה לו כהיתר נמצא מחמת זה אין לו שום עצה ע"כ פסק הרמב"ם שבפ"א ג"כ מעכב התשובה כי באמת לפי מסקנת הגמרא ג"כ כך רק שיש עצה למי שאמר רק פ"א אחטא ואשוב והרמב"ם לא מיירי מזה שיש עצה לבא לבחי' תשובה יה"ר שנזכה לבחי' תשובה ובזכות זה ובא לציון גואל אמן כו יהי רצון

כתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וכו'. הקושיא הוא מפורסמת על לשון כי כשלת בעונך שלשון כשל נופל על לשון שוגג ולשון עון נופל על לשון מזיד ונוכל ליישב ע"ז האופן דהנה איתא במסכת יומא דף פ"ו ע"ב תנו רבנן עבירות שהתוודה עליהן ביוה"כ זה לא יתוודה עליהן ביוה"כ אחר ואם התוודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו וגו' ר"א בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד פי' הגם שמאמין באמו"ש שהבורא ית"ש בוודאי מחל לו על עבירות שעשה תשובה עליהן ועבר עליהן יוה"כ אעפ"כ יש לו לב נשבר ע"ז שפגם נגד הבורא ית"ש והיה נצרך למחילה ולסליחה ומחמת זה הוא תמיד בגודל בושה והכנעה ונזהר בזהירות יתירה שלא לעבור על רצונו ית' ולכך הרי זה משובח ואיתא עוד בגמרא הנ"ל וצריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה וכו' ר"ע אומר א"צ לפרט את החטא שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ולכאורה קשה דבפלוגתא דלעיל משמע שבוודאי צריך לפרט את החטא לכ"ע כשמתוודה שאם אינו צריך לפרט החטא כשמתוודה רק לומר חטאתי סתם א"כ מאי טעמא דת"ק דאסר להתוודות על עבירות שהתוודה עליהן ביוה"כ העבר מה"ת יהא אסור לומר חטאתי סתם ובפרט מן הסתם יש לו עוד עבירות חדשות כי אין צדיק בארץ וכו' וגם השבח של ר"א בן יעקב אינו מובן כשאינו צריך לפרט את החטא דמחמת זה אינו נשבר לבו בקרבו א"כ מסתמא ס"ל ג"כ שצריך לפרט את החטא ואח"כ מייתי פלוגתא בזה ועוד יש לדקדק דהנה איתא בגמרא ר"ה דף, כ"ח שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו לאכול מצה יצא אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא פשיטא היינו הך מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק בעלמא הוא קמ"ל אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה א"ל אביי א"כ הישן בשמיני בסוכה ילקה משום בל תוסיף פי' כשאין מצות צריכות כוונה א"כ הוא מוסיף על המצוה בשינוי זה א"ל שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן פי' שאיסור בל תוסיף הוא כשמוסיף על המצוה בשעה שהוא מצוה ולא בזמן שהוא אינו מצוה כלל שאין כאן מוסיף על המצוה ואח"כ מסיק רבא לצאת במצוה לא בעי כוונה ולעבור בב"ת בזמנו נמי לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה א"ל רבי זירא לשמעיה איכווין ותקע לי אלמא סבר משמיע בעי כוונה ופסק הרי"ף כוותי' היינו שלא הביא בהלכותיו רק דברי ר"ז והרמב"ם פסק ג"כ דתקיעת שופר בעי כוונה כר"ז וכפסק הרי"ף ובהלכות פסח פסק דכפאו לאכול מצה יצא והוא תמוה דפשטא דגמרא משמע דדין אחד להם ולר"ז גם בכפאו לאכול מצה לא יצא דמצות צריכות כוונה והר"ן כתב דיש לחלק דאע"ג דהלכה כר"ז בתקיעת שופר אעפ"כ בכפאו לאכול מצה יצא דעכ"פ להנה הוא אבל הכא שאינו מתכוין למצוה לאו מידי עביד אבל הוא דוחק דאם איתא דיש לחלק מאי קפריך הגמ' בפשיטות כ"כ פשיטא היינו הך הא יש לחלק קצת שכן נהנה ויש ליישב כ"ו עו"ה דאיתא במסכת ערובין דרש רבא כתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ חמורה ד"ס מדברי תורה שהללו ד"ת יש בהם מ"ע ומל"ת שהעובר עליהן אינו חייב מיתה והללו ד"ס כל העובר עליהן חייב מיתה וא"ת כיון שיש בהם ממש מפני מה לא נכתבו עשות ספרים הרבה און קץ ונוכל להבין הטעם דהנה איתא בשערי תשובה לר"י דספק עבירה צריכה