בת עין רמח

א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לי תרי זימני עוד יש להקשות האיך יכול לומר שטעם המשנה כשאומר ב"פ אחטא ואשוב הוא מטעמא דרב מחמת שנעשה לו כהיתר הלא לפי טעמא דרב שנעשה לו כהיתר א"כ אין ברצונו כלל לעשות תשובה על העברה שעשה מחמת שנדמה לו שהוא היתר ובמשנה איתא אין מספיקין בידו לעשות תשובה פי' שהוא רוצה עכשיו ג"כ לעשות תשובה על העבירה שעשה כפי שהיה מחשבתו בשעה שעשה העבירה על סמך התשובה רק אין מספיקין בידו מן השמים שיבא אל בחי' תשובה או שמעכבין לו או שאין עוזרין לו שיבא מחשבתו שרוצה בתשובה מכח אל הפועל ועוד יש להקשות עכ"פ יהיה האיך שיהיה הפי' בגמרא עכ"פ נראה בהדיא מסקנת הגמרא שמה שאיתא במשנה ב"פ אחטא ואשוב הוא דווקא ולא סגי בחד זמנא וברמב"ם הלכות תשובה פ"ד מנה ק"ד דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם הוא האומר אחטא ואשוב חד זימנא וסגי בזה שג"כ מעכב את התשובה ולכאורה הוא נגד המשנה והגמרא וכבר עמד בזה הנושאי כליו של הרמב"ם ולענ"ד נראה לתרץ כ"ז הנה צריך להבין ענין בחי' התשובה מהו ע"ז האופן דהנה מצד הדין הוא נפש החוטאת תמות היינו כי אפילו מי שמורד במלך בו"ד ועובר על רצונו חייב מיתה ואין שום עזר ותרופה לזה קל וחומר ב"ב של קו"ח מי שמורד במלך מלכי המלכים הקב"ה ועושה נגד רצונו ית' ומזה נעשה פגם בעולמות עליונים ותחתונים ופוגם בנשמתו הק' והטהורה אשר מקור חוצבה מתחת כסא כבודו ית' בוודאי מצד הדין אין לוה שום עזר ותרופה בכדי לתקן כל הנ"ל רק הב"ע ב"ה חפץ חסד הוא וברא בחי' תשובה כמ"ש עד שלא בראת עלמא בראת תשובה היינו כשאדם עושה ח"ו נגד רצונו ית' ואחר כך יש לו מזה לב נשבר ונדכה על גודל הפגם שנעשה ע"י גרמא שלו ועושה תשובה מעומקא דליבא ומתחרט ומתנחם על העבר ומקבל ע"ע על להבא שלא ישיב עוד אל מעשיו הרעים לעבור עוד על רצונו ית' אזי מוחל לו הב"ע על העוונות שעשה עד הנה נמצא העולה מזה מה שבחי' תשובה הוא תרופה למכתו זה הוא בחי' חסד מב"ע ב"ה שיועיל לו אבל כשאדם אומר אחטא ואשוב היינו שתחלת עשיית העברה היה רק מחמת שיש לו סמוכה על בחי' התשובה שאח"כ שיועיל לו אבל באם שלא יועיל בחי' תשובה לא היה עושה העברה נמצא נוטל זה החסד ופוגם עם החסד עצמו כי לולא החסד לא היה פוגם ע"כ העונש לזה מדה כנגד מדה היינו הוא עשה עבירה על סמך התשובה שיעשה אח"כ ע"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה או שמעכבין אותו ע"י איזה מניעה או שאין לו עזר מן השמים ובלא עזר מאתו ית' אין בכח אנושי לעשות תשובה כמ"ש בספר חובת הלבבות שאין בכח אנושי לעשות שום מדה טובה קטנה בלתי עזר ה' ב"ה ע"כ מה תקנתו לזה האיש שאומר אחטא ואשוב שבאמת רוצה לעשות תשובה כמו שהיה במחשבתו בשעה שעשה העברה שסמך עצמו על התשובה שיעשה אחר עשיית עברה וגם עכשיו רוצה בתשובה רק שאין מספיקין בידו ומעכבין אותו ע"כ העצה היעוצה לזה שתחילה יעשה תשובה ע"ז שאמר אחטא ואשוב היינו ע"ו שעשה עבירה על סמך תשובה שיעשה אח"כ ויתחרט ויתנחם מעומקא דליבא ע"ז שפגם עם החסד בעצמו ויומחק זה העון שאמר אחטא ואשוב מכל וכל ולא יושאר מזה העון אפילו רשימה בעלמא ויהיה ממש כאלו לא פגם מעולם עם החסד בעצמו ע"כ ינצל מזה העונש שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא יהיה לו שום עיכוב מן השמים אדרבה יהיה מסייעין לו שיעשה תשובה כאשר עם לבבו כמ"ש פתחו לי כחודה של מחט וכו' אבל כ"ז הוא רק עצה למי שאמר רק פ"א אחטא ואשוב ע"כ עדיין נחשב אצלו לעברה זה שאמר אחטא ואשוב ע"כ יוכל לעשות תשובה מקודם ע"ז שאמר אחטא ואשוב ואח"כ על העברה עצמה אבל כשאמר ב"פ אחטא ואשוב היינו שעשה שני עבירות על זה הסמך שיעשה תשובה אח"כ נמצא נעשה לו כהיתר זה העברה שאמר אחטא ואשוב ופגם עם החסד עצמו כנ"ל ע"כ אין רוצה כלל לעשות תשובה ע"ז שאמר אחטא ואשוב כי לא נחשב אצלו כלל לעברה מה שעשה עבירה ע"ס התשובה מחמת שעבר ושנה ונעשית לו כהיתר א"כ אע"פ שרוצה לעשות תשובה על העבירה עצמה כי לא