בת עין רמא

חצי ולא יוכל לבא לבחי' שלימות ונוכל לומר כדי שיהיה לו בחי' יסורים בעוה"ז שהוא עולם עובר מחמת שלא יכול למלאות תאוותו ותמיד הוא משתוקק ליותר ויותר ומזה יכול לבא לעוה"ב שהוא עולם הקיים רק שהצדיקים תופסים בחי' זו על בחי' רוחניות היינו שלא יוכלו למלאות תאוותם בתורה ומצות ומע"ט ומשתוקקים תמיד למדריגה היותר גדולה אבל בבחי' גשמיות יש להם בחי' הסתפקות ושמחים בחלקם כמ"ש יעקב אבינו ע"ה וכי יש לי כל שלא היה חסר כלום בדברים גשמיים ונוכל לומר שזה כוונת הפ' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו כי ההשתוקקות נקרא יסורים וזה פי' אשרי הגבר אשר הבחי' יסורי ההשתוקקות שלו הם אצלו רק על ומתורתך תלמדנו היינו שיהיה לו השתוקקות לבא לבחי' תורה ומע"ט בשלימות ונוכל לומר שע"ז מרמז ענין מזוזה שם שד"י מלבר והיה מלגאו שם שדי מרמז על בחי' הסתפקות שאמר לעולמו די שהוא מסתפק במיעוטו בבחי' מלבר שהוא בחי' גשמיות שכל מה שיש לו די לו וזהו שדי מלבר והיה מלגאו היינו דברים רוחנים נקרא בחי' מלגאו וצריך להיות במדת השתוקקות שצריך להשתוקק ולכסוף מתי יעשה לביתו לעבוד את ה' עד כלות הנפש ממש וכלא נחשב אצלו מה שעשה מעבודת הש"י רק העיקר אצלו להוסיף תמיד בעבודת ה' ית' וזהו בחי' והיה שעדין לא עשה כלום רק והיה שהוא לשון עתיד שמשתוקק לעבוד את ה' בכלות הנפש ממש וזהו פי' הפ' ויעש דוד שם ש"ם גימ' שד"י והי"ה שעשה תקון בשני בחי' הנ"ל בגשמיות בבחי' שד"י וברוחניות בבחי' והי"ה וזהו וראו כל עמי הארץ וכו' היינו כשתבא לבחי' ש"ם היינו לעבוד את ה' בב' בחי' שד"י והי"ה אז ויראו ממך שיהיה אימתו ופחדו מוטל על כל עם הארץ וזהו פי' או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ואיתא בזוה"ק תרין שלמי איכא הכא שלום לעילא שלום לתתא היינו שצריך להתחזק ולהשיג ב' שלימות לעילא בבחי' רוחניות בבחי' השתוקקות ולתתא בבחי' גשמיות בחי' הסתפקות וזהו משמאל ומימין על ישראל, שלום הן בבחי' רוחניות הן בבחי' גשמיות צ"ל בבחי' שלום כנ"ל וא"ל שזהו ענין שופר מן המצר קראתי י"ה ממצר של שופר ענני במרחב י"ה תענני במרחב של שופר כי צריך להפך פי השופר המרחב למעלה כי בבחי' מעלה שהוא דברים רוחנים צ"ל בבחי' מרחב שהוא בחי' השתוקקות להשתוקק שיהיה עבודתו בבחי' מרחב ומיצר של שופר הוא למטה כי למטה בבחי' גשמיות צ"ל בבחי' מיצר והסתפקות והנה עיקר ההשתוקקות שבקדושה להשתוקק ולכסוף לה' בכלות הנפש ממש הוא רק בבחי' א"י ששם הוא עיקר ההשתוקקות וזהו והיה כי תבא אל הארץ וגו' והיה הוא בחי' השתוקקות פי' עיקר בחי' והיה הוא רק כי תבא אל הארץ שם הוא עיקר ההשתוקקות שבקדושה וזהו ולקחת מראשית כל וגו' כי כשתבא לבחי' השתוקקות באמת אז יהיה כל עבודתך תמיד בבחי' ראשית והתחלה שתכסוף ותשתוקק תמיד להוסיף יותר ויותר בעבודת הש"י וזהו ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודרז"ל שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם ולכאורה לפי פי' זה שברכה אחת הוא הל"ל ברוך אתה בבואך ובצאתך ולפי דרכינו על דרך מוסר יש לפרש בבואך מרמז על בחי' פנימיות הוא בחי' רוחניות ובצאתך מרמז על בחי' חיצוניות הוא בחי' גשמיות וזהו ברוך אתה בבואך היינו שיהיה לך בחי' ברכה בבחי' רוחניות היינו בחי' השתוקקות וברוך אתה בצאתך היינו שיהיה לך בחי' ברכה בבחי' גשמיות הוא מדת הסתפקות השי"ת יזכנו לבא למדריגה זו אמן כן יהי רצון

ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'. ויל"ד אומרו מראשית כל פרי האדמה הלא עיקר הביכורים היה מפרי העץ ולפרש זה עדה"מ. הנה אחז"ל על פסוק תוצא הארץ דשא וגו' עץ פרי עושה פרי למינו וגו' שהקב"ה צוה להאדמה שתוציא עץ שתהיה טעמו כפרי והארץ לא כן עשתה ובעבור זה נתלטיא וכו' והנה בריה"ע היתה בבחי' יוצר אור ובורא חושך היינו שהיצירה היתה בבחי' אור ואח"כ נעשה בחי' חשך בחי' אסת"ר שנסתר אור אלהי ונעשה חשך בחי' שכ"ח שיכול להיות שכח"ה ששוכח האדם עיקר כוונת הבריאה למה היתה שהכל לא נברא אלא לכבודו היינו שכל עניני עוה"ז אכילה ושתיה ומו"מ צריך להיות רק עבודת הבוב"ה ולא לתאוות האדם ומחמת גודל