בת עין רכז

ומט"ו באב עד כ"ה באלול יש מ' יום ע"כ דבריו לעניינו והנה בוודאי החכם עיניו בראשו וכל ימיו בתשובה ומעשים טובים ואינו ממתין עד ר"ה שהוא יום הדין דווקא שיעשה אז תשובה מאימת הדין אלא תשובתו הוא מיראת השם יראת בושת יראת הרוממות והוא כל השנה כולה והוא תשובה מעולה אבל מי שאינו חכם ואינו משיג גדולתו ית' לעבדו ביראת הרוממות תמיד רק כשרואה יום הדין ממשמש ובא והגיע ט"ו באב אז תש כחו מאימת הדין ועושה תשובה בוודאי וממילא כי אריה שאג מי לא יירא כי בט"ו באב ארבעים יום קודם מכריזין כנ"ל ותשובה זו באמת פחותה היא כידוע שבאה מיראה תתאה כנ"ל והוי אמינא שאינה מקובלת כלל וע"ז הבטיחנו הכתוב ואמר והיה עקב תשמעון עקב הוא מלשון סוף אפי' כשהתשובה הוא בסוף השנה מצד אימת הדין ומחמת זה תשמעון ומן הדין הוא תשובה פחותה מאוד אעפי"כ ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ומרומז ג"כ במלת ע"ק"ב במילואו כזה עין קו"ף בי"ת גימ' תחש"ך שמרמז על ט"ו באב כמאמר המגיד הגדול זללה"ה הנ"ל וגם בכלל שנותיו של אדם ג"כ כך העושה תשובה בימי בחרותו כשהוא בכל כחו ויצרו מתגבר עליו ומחמת התבוננותו בגדולת הבוב"ה הוא מפריש א"ע מן החטא ועושה תשובה ומע"ט תשובה זו תשובה היא ביותר כמאחז"ל אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש אבל מי שכל ימי בחרותו ושחרותו טחו עיניו מראות ולבו סתום מלהבין בגדולתו ית' ועוסק רק בעניני גופו ובמילי דעלמא רק כשנתקרבו ימי זקנותו ויום המיתה ויום הדין ממשמש לבוא וגם תש כחו כח היצה"ר וכח המתאוה אז נופל עליו אימת הדין ועושה תשובה והיא תשובה פחותה כנ"ל ונקראת עק"ב ר"ל סוף ימיו ואז ממילא תשמעון כי תש כח היצה"ר ואעפ"כ ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' וגם נ"ל עד"ז שבשבת צריך האדם לשמור הג' בחי' במעשה בדיבור ובמחשבה ועל שנים הזהירנו הכתוב בפירוש על המעשה נאמר לא תעשה מלאכה ועל הדיבור נאמר ודבר דבר ודרז"ל שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול ואלו השנים הם ביד כל אדם הרשות נתונה לשמור את ידו מלעשות ופיו מלדבר ונקרא הנגלות לנו ולבנינו אבל מחשבה בלב ומוח שהם נקראים נסתרות אינם ביד האדם רק לה' אלהינו והוא נותן זאת במתנה להזוכה ולזה רמזו רז"ל באמרם אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ודקדקו בלשונם לומר בבית גנזי ע"ד הנזכר הנסתרות לה' אלהינו והוא בחי' המחשבה שתהיה שבת שמה פי' שתהיה המחשבה ג"כ בקדושת שבת וזה הבחי' היא בבית גנזי דווקא ואני נותנה במתנה טובה לכל הזוכה ע"כ צריך האדם לקדש א"ע בקדושת שבת במעשה ובדיבור חלה ויבקש מה' שיהיה בעזרו ויתן לו המתנה טובה שיהיה גם מחשבות לבו ומוחו קדושים בקדושת שבת לה' וכשיעשה האדם ע"ז הדרך אזי יעשה צירוף של שם הוי"ה אותיות והיה על זה האופן כי תחלה יקדש את הקול שמרומז באות וא"ו ואח"כ יקדש את הדיבור שמרומז באות ה"א נגד ה' מוצאות הפה והוא ה"א אחרונה ואח"כ נתקדש מחשבות מוחו שמרומז באות יוד שהוא נגד בחי' חכמה ונתקדש מחשבות לבו שמרומז באות ה' ראשונה בחי' בינה לבא ולזה מרמז הכתוב באומרו והיה עקב תשמעון ר"ל כשיהיה הצירוף כנ"ל של והיה ע"י עקב ר"ל שבת שנקרא עק"ב מלשון סוף כי שבת נקרא סוף סוף מעשה במחשבה תחלה כי הוא סוף ז' ימי בראשית כמאה"כ כי ששת ימים עשה וגו' וביום השביעי שבת וינפש גם עקב במילואו עי"ן קו"ף בי"ת גימ' שב"ת ושם העצם ית' ר"ל שבת עם מספר שם הוי"ה בשלימות וכשיזכו ישראל לזה יקוים בהם הכ' שומר שבת מחללו א"ת מחללו אלא מחל לו ולא יהיה שום מחיצה מפסקת ומעכבת לעבודת הבורא ואז תשמעון ממילא ובקל בלי שום יגיעה ועמל גדול ושמרתם ועשיתם וגו' ואז בזכות השבת ש' ב"ת שמרמז לג' אבות ושמר ה' וגו' את הברית וגו' לאבותיך כמאחז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלין ומזה נבוא לביאור הגמרא דאיתא מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוא ע"כ וקשה הלא הוא מדבר עם ישראל ולגבי ישראל לאו מילתא זוטרתי הוא והקושיא במקומה עומדת ולפי דרכינו ניחא שאחז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת ועשו לכ"א מישראל שני כתרים ע"כ והכתרים היה ענין היראה