בת עין כ
Bat Ayin 20 · בת עין · free full Hebrew text
Open in the reader →שצוה אותו הקדוש ברוך הוא על המילה התפלל ואמר עתה אם גם ישמעאל יחיה היינו שישוב בתשובה בוודאי כן יהיה שאוליד בן למאה שנה ולכן לא הקפיד הקב"ה על אברהם על אשר צחק כי זה היה מחמת שפלותו שידע בעצמו הבחי' נפילה ושצריך תיקון אבל שרה נתבשרה אחר שנימול אברהם וגם ישמעאל נמול ושב בתשובה כמאה"כ באשר הוא שם שהיה צדיק באותה שעה ולכן היה יכול אברהם להוליד אז למעלה מן הטבע ולכן הקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה שצחקה והנה לפי זה היה ג' בחי' בג' זמנים לאברהם היינו קודם שנולד ישמעאל היה בחי' א' ואחר שנולד ישמעאל היה בחי' ב' ואחר שנימול היה בחי' ג' וכולם היו בחי' אור. אך היה קצת השתנות ביניהם אבל בכולם היה בגודל קדושה וגודל אור כי גם בחי' האמצעיות היה בגודל לב נשבר ונדכה וכל הבחי' נקראים בחי' יום בחי' אור וזהו מאמר ר' חמא בר' חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו והקשה בעל אוה"ח למה ביום הג' דווקא שאל בשלומו ע"ש אמנם לפי דברינו יתבאר שמרמז לבחי' יום בחי' השלישית הנ"ל שהי' אחר שנימול שחזר לבחי' יום בחינת אור כבראשונה בהתלהבות גדול ותשוקה גדולה לה' וזהו מרמז בפסוק וירא אליו ה' ר"ת וירא אותיות ו"י וס"ת של אליו ג"כ אותיות י"ו מרמז לבחי' האמצעות הנ"ל שהיא בבחי' לב נשבר בחי' י"ו לעילא י"ו לתתא כדאיתא בכתבי האר"י זללה"ה ואמר והוא יושב פתח האהל כחום היום פי' שהיה יושב בגודל חמימות והתלהבות בתשוקה לה' כחום יום הראשון היינו כמו שהיה קודם שנולד ישמעאל כי ע"י המילה נתקן הכל כנ"ל ולכן בא הקב"ה ושאל בשלומו ואמר הכתוב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו פי' שכל השלשה בחי' הנ"ל הגינו עליו שאפי' בחי' האמצעות שהוא בחי' נפילה ג"כ הגין עליו כי גם היא היתה בגודל קדושה וענוה ושפלות בבחי' לב נשבר כנ"ל ויאמרו אליו איה שרה וגו' פרש"י נקוד על אי"ו שבאליו וגו' שאף לשרה שאלו איו אברהם מרמז שרמזו לה המלאכים שאברהם הוא בבחי' אי"ו ר"ת של וירא אליו ה' ר"ל שהוא בבחי' גדולה שהוא ראוי להתגלות השכינה ע"י בחי' לב נשבר שמרומז בו"ירא א"ליו כנ"ל: יה"ר שנזכה לזה אמן כן יהי רצון
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין וגו' ולכאורה תיבת משם מיותר ורש"י פי' משם מלוט להתרחק מעמו שיצא עליו שם רע שבא וגו' וגם ע"ז קשה הלא ידע מכבר מעשיו של לוט כמ"ה ויסע לוט מקדם מקדמונו של עולם ונראה לבאר עד"ז ע"פ מאחז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם היינו מי שיש לו יראת השם בלבו וכל מחשבותיו בלתי לה' לבדו לעשות רצון קונו בשלימות ושואל ומבקש עצה לעבודת הבורא ית"ש להנצל מפח יקוש העומד תמיד לנגדו ע"כ בעצה הגידו חז"ל שילמוד מכל אדם היינו שישאל עצה מכל אדם הן דבר שהיא בספיקות אצלו אם לעשות כן ואם לחדול אזי ישאל ויבקש בכדי לעמוד על הבירור והן דבר אפי' שהוא ברור ומוחלט בדעתו שצריך לקיימה בחי' עבודה הזאת בלי שום ספק כלל ובוודאי יקיימה ואין צורך לה שאלה כלל מחמת רוב פשיטות אצלו וברור לו כשמש אף על פי כן ישאל מחבירו כדי לזכות את חבירו ג"כ להכניסו לבחי' קדושה במה שיסית אותו למלאות רצון בורא כ"ע ב"ה זה היא עיקר בחי' חכמה כ"ח מ"ה להיות נבזה בעיניו נמאס ושפל באמת וילמוד מכל אדם דבר שהיא בספיקות אצלו ולזכות את חבירו ולהכניסו לבחי' קדושה במה שהוא מסית אותו לטוב ונוכל לומר שזהו הטעם שאברהם נטל עצה מממרא הגם שבוודאי הי' מוחלט בדעתו לקיים מצות בוראו באמת בהשתוקקות עוז ותעצומו' רב ולקיי' מצות מילה כאשר צוה אותו אלהי' וכל המניעות נחשבים כאין נגדו עד אהבת השם שבלבו שבוער כרשפי אש ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה האמיתית שבלבו אפי' כשלא הי' ממרא מסכים ע"ז והראי' מאור כשדים שמסר נפשו ממש ולמה היה לו לשאול עצה ע"ד שברור אצלו לקיימה. אלא שאעפ"כ שאל עצה מממרא בכדי להכניסו לבחי' קדושה תחת כנפי השכינה וזה היה ע"י בחי' חכמה כ"ח מ"ה, שהיה שפל בעיניו באמת והיה משפיל עצמו חפני הכל להקריבן ולהכניסן תחת כנפי השכינה ולפרסם אלהותו ית' שהוא המחיה ומהווה: ולהטעימן מנועם