בת עין קעה

לכאו"א בחי' אהרן בחי' בושה הנ"ל ומי שיחסר לו אותה בחי' מום בו ולא יגש להקריב עד שיהיה לו בחי' בושה של אהרן בשלימות או יקבל הקרבתו . לרצון לפני ה' אמן

וידבר ה' אל משה לאמר שוד או כשב או עז בי יולד וגו'. הנה בספר תי"י כתב ענין ספירת העומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום כי כשהיו ישראל בגלות מצרים היו בבחי' גלות הדעת ולא היה יכולים לתקן בחי' חמשים שנה כי כל אדם צריך לתקן בחי' חמשים שנה שמבן עשרים שנה ואילך לראות שיעבוד את ה' בכל החמשים שנה שלא יחסר יום אחד לכך נתעכבו ישראל אחר יצ"מ חמשים יום קודם קבלת התורה ע"כ תוכן דבריו והנה בחמשים שנה הללו צריכים לתקן שני בחי' קטנות היינו עד י"ג שנה קטנות ראשון ועד בן עשרים שהיה בקטנות שני ומה שפגם איש בשנים שבשני בחי' קטנות הנ"ל צריך לתקן בחמשים שנה הללו ואף שאין עונשין בפחות מבן עשרים מ"מ אין בהירות לנפש להיות זך בלי תקון מה שפגם בשנים הללו בשני קטנות הנ"ל וצריך לראות בנ' שנים אלו להעלות בחי' קטנות הנ"ל לבחי' גדלות שהם חמשים שנה כמ"ש המגיד זללה"ה טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם פי' כי לפעמים בא לאדם בחי' קטנות והוא לכוונה כדי שיקבל שכר אח"כ על אותן שיביאם לבחי' גדלות וזהו טף הוא בחי' קטנות ע"כ: ובחי' זו נקראה כה"ן שהוא כ"ה נ' היינו שבתחלת כ"ה שנה מהחמשים היא גדלות ראשון לתקן קטנות ראשון וכ"ה שנה השניים היינו עד תשלום החמשים שנה נק' גדלות שני לתקן קטנות שני וזהו פי' הכתוב אמור אל הכהנים ב"א לנפש לא יטמא בעמיו ופירש"י אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים וזהו ענין שאמרנו להזהיר גדולים היינו בשני גדלות על הקטנים לתקן השני בחי' קטנות וזשאמה"כ אמור אל הכהנים היינו שתאמר אל בחי' כה"ן היינו שני הגדלות שנק' כהן בני אהרן גימט' ב"פ קט"ן היינו לתקן השני בחי' קטנות וגמר אומר אעפ"י שאין עונשין על שני הקטנות מ"מ אין הזדככות ובהירות לנפש כשלא יתקן את שני הקטנות וזהו לנפש אפי' כשהוא בבחי' נפש היינו עד י"ג שנה שלא היה רק בבחי' נפש בלבד לא יטמא בעמיו לא ישרה רוח טומאת החומריות הנעשה ע"י מה שפגם בשני הקטנות וצריך לתקנם כדי שיהיה הזדככות ובהירות אפי' כשהוא בבחי' נפש בלבד וזהו שור או כשב או עו כי יולד כי מוחין דאבות נקראים בבחי' אלו כי אברהם נקרא שיר כמ"ש ואל הבקר רץ אברהם יעקב נקרא כשב ע"ש והכשבים הפריד יעקב יצחק נק' עז ע"ש והנה איל אחר נאחז וזהו שור או כשב או עז כי יולד היינו כשתבא לבחי' אבות היינו מוחין דאבות בחי' חמשים שנה וזהו כי יול"ד גימט' חמשים והיה שבעת ימים תחת אמו היינו שצריך לתקן בחי' קטנות ואז ירצה לקרבן אשה כי כמו שיש באילן בחי' ערלה כך יש באדם בחי' ערלה היינו עד י"ג שנה אעפ"י דלא מיענש עלייהו אעפי"כ הבהירות אינו כ"כ כשאינו מתקן הבחי' קטנות וכשמתקן הבחי' קטנות נעשה מבחי' ערלה בחי' ירצה כי ערלה גימט' ירצה השי"ת יזכינו לבא לבחי' זו אמן כן יהי רצון: פרשת בהר

וידבר ה' וגו' דבר אל בני ישראל וגו' ושבתה הארץ שבה לה' שש שנים תזרע שדך וגו' ויש לדקדק למה הקדים הכתוב ושבתה הארץ קודם לשש שנים תזרע איפכא הו"ל לכתוב מתחילה שש שנים תזרע ואח"כ ושבתה הארץ וגו' שהיא השמיטה ועוד להבין מ"ש רש"י הפרשיות הללו על הסדר נאמרו בתחלה על השביעית ואם חמד ממון וכו' סופו למכור מטלטלין לא חזר סופו מוכר אחוזתו ויש להבין למה תלוים במצות שביעית דווקא ויש לתרץ עד"ז מה דאיתא בזוה"ק ע"פ בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ואיתא בזוהר בטח בה' ועשה טוב כדי שיהיה לך משכן בארץ ע"כ פי' ע"י בטחון דווקא יהיה לך קיום ומשכן בארץ כי זה היה כוונת הבוב"ה שהכניסם לארץ ישראל בכדי שתחול עליהם קדושת הארץ ובמה יהיה להם קיום ושייכות עם ארץ ישראל רק במדת הבטחון כמאה"כ וישבתם על הארץ לבטח פי' אימתי וישבתם