בת עין קעב
Bat Ayin 172 · בת עין · free full Hebrew text
Open in the reader →אהרן הכהן הוא בחינת חסד כמאמר הכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידך ומדה טובה וחסד נקראת גדולה וכמאמר הכתוב לך ה' הגדולה וכמאמר חז"ל גדולה מדה טובה יותר וכו' והנה ג"ח שעושים עם המתים הוא חסד של אמת כמבואר ועשית עמדי חסד ואמת. והנה כאשר אמר הקב"ה למשה להזהיר את הכהנים שלא יטמאו צווה שיאמר להם מתחלה שיהיה דבוקים בקדושתו של אהרן שהוא בחי' חסד ולא יתפרד ממנו אך מה שאינם גומלים חסד עם המתים הוא מחמת שכן צוה המקום ית' אבל רצונם מאוד לגמול חסד בזה וזהו המכוון אמור אל הכהנים שיהיה תמיד בבחי' ב"א איש החסד ולא יטמאו למת מחמת אזהרה לא מצדם וזהו להזהיר גדולים על הקטנים וכעת אבאר יותר דהנה עיקר ובו תדבק הוא הדבק במדותיו כמו שדרז"ל מה הוא רחום וזה שאמר הזוה"ק קוב"ה אחד לעילא כו' לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאיתעבידת ברזא דאחד כגוונא דיליה היינו בחי' ובו תדבק אחד באחד והנה עיקר חיבוק ודיבוק הזה הוא בש"ק זכור ושמור בדבור אחד נאמרו זכור הוא דכורא ושמור הוא נוקבא כי הקב"ה מקור החסד והוא הנותן רחמים לכל כמאהמ"כ ונתן לך רחמים והעיקר היא בשבת שאו היה בדבור אחד ונמשך הקדושה ההוא על כל ששת ימי המעשה ובשבת נתנה התורה שאז עמדו על הר סיני וקבלו הסימנים ההמה גומלי חסדים רחמנים וביישנים שעיקר הוא בחי' אבות כידוע והראשון הוא אברהם יומא דכולהו דאקרי יומם יצוה ה' חסדו כמבואר בספרים וזה בחי' שבת שי"ן הוא בחי' אבות כידוע וב"ת היא כנ"י דבוק בבחי' שי"ן מדת האבות כמבואר בזוהר והנה כשהזהיר הקב"ה לכהנים שיהיה דבוקים בקדושתו של אהרן וכמבואר רמז להם בשעת מעשה אשר לא יטמאו למת יהיו זהירין שלא יטמאו לנפש הוא בחי' שבת כי בו שבת וינפש רק יהיו דבוקים בקדושת שבת שהוא אור שי"ן וזהו שאר"ו אותיות או"ר ש' והקרוב אליו הוא שבת קרוב לא' אות ב' קרוב לר' ש' וקרוב לש' ת' והיא שב"ת והוא אותיות רא"ש היינו בחי' אבות שהם הראש כמבואר
או יאמר עד"ז הנה ידוע מאמחז"ל על הפ' ובו תדבק וכי אפשר להדבק בשכינה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ולזה היה עיקר בריה"ע בשביל החסד שיעשה האדם תמיד חסד להדבק במדותיו כנ"ל וגם יסתכל תמיד במדת חסד של הקב"ה שהכל הוא מצד חסדו ית' ולא יסיח מדעתו כלל חסד הש"י כמאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד ואעפ"י שכתב בראשי' ברא אלהים ואמחז"ל שבתחלה עלה במחשבה לברא העולם במה"ד והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד ומכאן נראה שעיקר בריה"ע היה במדה"ד אמנם גם מדה"ד היה בשביל החסד כמאחז"ל טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם פי' טף בחי' קטנות בחי' הדין פי' שם אלהים הוא מדה"ד בחי' קטנות ובאדם שלמטה בחי' הקטנות הוא בחי' חשכות שאינו רואה חסד השי"ת ונופלים לו במחשבתו פניות ומחשבות זרות בשעת עבודתו להשי"ת לכך צריך האדם להפך אותו בחי' חושך לנהורא ויהי' מזה לב נשבר כנ"ל ומסתכל בחסדו ית' ויבטח בו ויתאמץ ויוסף כח לעבוד ה' בהכנעה ושמחה שישמח בחסדו ית' וזאת היא עיקר העבודה לשתף חשוכא בנהורא וכמאחז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר פי' כי לזאת היתה עיקר בריה"ע לבחי' עבודה זו לשתף חשוכא בנהורא ולהפך חשוכא לנהורא ולזה כונו רז"ל באמרם ט"ף למה באים כדי וכו' ואמרו בתחלה עלה במחשבה לברא וכו' פי' שגם האדם צריך לשתף בחי' החסד למדה"ד שהוא בחי' קטנות בחי' חשכות כנ"ל בחי' הסתרת פנים שהיה לו מתחלה בעבודת הבוב"ה ית' לכן עכשיו יסתכל בחסדו ית' ולצפות לישועה ובזה ישתף מדת החסד למדת הדין וזשאה"כ כל אשר בו מום לא יקרב וגו' מום גימט' אלקים פי' כל כהן שיש בו מדת אלהים בחי' דין בחי' קטנות והסתר פנים כנ"ל לא יקרב פי' זה הכהן לא יוכל להקריב לה' כי אינו בשלימות העבודה עד שידבק א"ע במדת החסד כנ"ל וזהו ג"כ שאמה"כ אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה וגו' ולכאורה יש לדקדק למה לא כתב אל תטמאו באחת מכל אלה ולפי מ"ש ניחא כ"ל אל"ה גימט' אלהים פי' שהזהירם שלא יהי' בהם בחי' אלהים בחי' דין בחי' קטנות והסתר פנים בחי' חשך כנ"ל רק לשתף