בת עין קסח

בחי' מחשבה כמאמר אליהו ז"ל חכמה מוחא איהו מחשבה בחי' סתום והן בבחי' גליא בחי' א"ם שהוא מרמז על בחי' התגלות בשניהם יהיה בחי' יראה ואח"כ יהיה גם בחי' אהבה אכי"ר

קדושים תהיו וגו'. פירש"י היו פרושים מעריות ובמדרש קדושים תהיו יכול כמוני וכו' וכבר פירשו בספרי הצדיקים זללה"ה המדרש הזה לפי דרכם ואפשר לומר עז"ה דאיתא בגמרא מה דכתיב ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת שבתחלה אמרו לכבוד עצמו הוא דורש ובשעה שאמר הקב"ה כבד את אביך וכו' ונראה הפירוש בזה דהנה יש בתורה כלל ופרט והכלל הוא ובו תדבק ויראת מאלקיך שיקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיושב לפני המלך כמבואר בש"ע שיאמין שמכה"כ ואם יסתר איש במסתרים וכו' והוא מקבל שפע החיים והרצון מהבוב"ה כמאה"כ חיים ברצונו וכמו שדרז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה ומבחי' יראה זו יבא לאהבה שישבח את הבוב"ה שנתן לו דעת אדם ואינו נמשל כבהמה בשעה זו וישתוקק שיהיה כן בתמידות והנה בחי' יראה ואהבה נקראו בחי' ידים שבהם נבראו שמים וארץ כמאה"כ בראשית ודרז"ל בשביל הצדיקי' שנקראו ראשית ובשביל היראה שנקראת ראשית ובראשית הוא אהבה לחושבן זעיר דחנוך כמבואר בתקוני זוהר שבהם נבראו שמים וארץ וזהו מאמר הראשון והוא כולל כל מע"ב כמבואר בספרים וזה כלל גדול שכאשר יגיע לבחי' זו הוא מקיים ואהבת לרעך כמוך שכולם אחדות אחד וכלל זה נקרא א"ם שהיא העיקר שבשבילה נברא העולם ומלואה ואם היא לשון עיקר כמו יש אם למקרא וגם נקראת אם על שהיא קודם לעולם כמו ששמעתי מהמגיד זללה"ה שלטעם וה נקראת תשובה בשם אימא אך אי אפשר לבא לבחי' קדושה עד שיזכך גופו ואבריו על מצות התורה בסו"מ וע"ט וזהו נקרא פרט וכלל הפרט קודם לכלל ויש בחי' כלל קודם לפרט והוא כלל קטן קודם לכל בחי' אמונה במציאות השי"ת ובאמונת אמיתית התורה ובאמונת שכר מצוה והפסד עבירה והנה כלל גדול נקרא אנכי שהוא אני כ' שהוא שני פעמים עשר היינו שהוא כולל שני המלכים אהבה ויראה משתמשים בכתר אחד ועשרי"ם גימט' כת"ר שהוא בחי' אהבה ויראה כי בחי' אח"ד הוא בחי' עשר שכל דבר שבקדושה הוא בחי' יוד והוא בחי' עשרה עשרה הכף בשקל הקודש שהוא בחי' קודש לה' שהוא מאמר ראשון ומכוון כנגד אנכי ולוה היא מצוה באנפי נפשה ותכלית כל המצות

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו. ונוכל לומר עד"מ ועבודה דהנה אמחז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כנ"ל וידוע קושיא זו שאדרבה אם היו מועטין. היו יכולים ליזהר יותר במצות ולהבין זה הנה ידוע ענין קדוש, פירושו מובדל היינו מובדל ומופרש מגשמיות ותאות עוה"ז הגופניות כמאחז"ל כל היושב בתענית נקרא קדוש בעבור שהוא מובדל מתענוגי הגופניות וזהו מזהיר הכתוב קדושים תהיו פי' שתהיו מובדלים מתאות גופניות להיות דבוק בקדושה עליונה בקבלת עול מלכות שמים בלי הפסק בדביקות בבחי' צדק מלכותא קדישא אמנם לבחי' זו בחי' הזדככות מתאוות גופניות א"א להגיע כ"א ע"י סיוע מן השמים שמן השמים יסייעוהו וזהו מאמרם ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל ר"ל שהשם רצה לסייעם לבחי' הזדככות וקדושה לפיכך הרבה להם תורה ומצות פי' שע"י מעשה המצות ולימוד תורה הרבה יזדכך גופם וימשוך עליהם בחי' קדושה שנאמר ה' חפץ למען צדקו פי' הקב"ה חפץ למען שיהיו דבקים בבחי' צדק"ו בבחי' מלכותא קדישא בחי' קדושה עליונה כנ"ל לכן יגדיל תורה ויאדיר פי' שהגדיל להם התורה ברבוי מצות כדי ויאדיר ואין אדיר אלא מלכות פי' שיהיו דבוקים בבחי' מלכות כנ"ל כי המצוה הוא כלי לבחי' קדושה וכשעושה המצוה הוא ממשיך ע"ע עם הכלי בחי' אור הקדושה וזהו נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו פי' כי עיקר כוונת המצוה שצריך לכוין בעשיית המצוה כדי להמשיך ע"ע ע"י המצוה בחי' אור הקדושה לכן מעשה המצוה בלי כוונה אינה כלום כי מה מועיל הכלי אם אין בו אור וגם הכוונה בלי מעשה ג"כ א"א שתחול אור בלתי הכלי וכדאיתא ברמב"ן הקדוש שצריך לעשות כלי לאור וזהו מרומז בפסוק כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו