ברוך מרדכי חלק ב קנד

וראיתי בתוספתא הלכה ה' פ"א שנקט החתנין וכו' עוסקים במצוה פטורין מן הק"ש ומן התפל' ומן התפלין שנאמר בשבתך בביתך (ובלכתך בדרך) פרט להחתנים ובלכתך בדרך פרט לעוסקים במצות, והנה התוספתא נקט בלשון רבים החתנים ולענ"ד רוצה לפרש בזה כי כבר כתבנו לעיל אם כבר יש לו בנים וקיים פו"ר דעת הרקח דאינו פטור ולזה קי"ל התוספתא כסתימת הפוסקים והרמב"ם דגם בה"ג פטור ולכן נקט החתנין לכללי כל החתנים בין החתן שקיים פו"ר בין החתן שלא קיים פטורים מק"ש הה שרוצה התוספתא שנקט לשון רבים (והנה התוספתא נקט גם מן התפר' ומן התפלין וזה לא נקט במתני' רק פטור מק"ש.) ועל הנסתפקתא אם בלילה הראשון גם לאחר המעש' פטור לאחר העיון ראיתי בספר והיה ברכה במשנה ה' וי' בלילה הראשון עד מוצאי שבת אם כי עשה מעשה רק הוא הגירסא בספרי המשניות ובנוסחאו' הגמרא הגירסא לילה הראשונה ועד אם ואו, נ"ל כגירס' ספרי המשניו' עד בלא ואו כך הוא נמי בספרי הרי"ף והרא"ש אין הסיפא עד מוצאי שבת מחוברת לרישא בליל' הראשון ממילא מה דמסיים אם לא עשה מעשה לא קאי על תיבת בלילה הראשון וחילוק דין לילה הראשונ' מן שאר הג' לילות דבלילה הראשונה גם אם עשה מעש' בתחילה הלילה ועדיין הוא זמן ק"ש אעפ"כ פטור כיון דבזמן דמטא זמן חיובא דק"ש הי' פטור מן התורה שוב לא חל עליו החיוב אפילו לאחר כך משא"כ אינך הג' לילות איהו קא גרם מה שלא בעל עד היום, הנה לזה תנאי אם לא עשה מעשה פטור משא"כ בעשה מעש' חייב אח"כ גם בליל המעשה, ואפשר לומר דבליל המעשה פטור גם באינך הלילות ואפשר להרות דאיצטרך לטבול אחר המעשה וכשידע שאח"כ תחול עליו חיוב ק"ש ימנע ממצוה ע"כ פטרוהו כל הלילה ובליל המעש' ואפ"ה צודק אם לא עשה מעשה רק על ג' לילות אחרו' דבלילה הראשונה פטור בין אם עשה מעשה או לא ובג' לילות אחרת רק אינו פטור רק אם לא עשה מעשה בלילה הקודמת, ולגירסת הגמרא ועד הנה הוא מחובר וקאי אם לא עשה מעשה גם אלילה הראשונה להורות דאחר המעשה חייב גם בלילה הראשונה עכ"ל עיי"ש, וסיים עוד שיש לי לומר דבזמן סידור המשנה עדיין לא גזרו לפרוש מן דם בתולים וא"כ היה יכול לבעול ולשנו' בלילה הראשונה ומצוה היא מצות פרו ורבו כי אין בתולה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ גם כשעשה מעש' עדיין טריד משא"כ בזמן סידור הש"ס כבר נגזר לפרוש אחר המעשה אין כאן טרדא עכ"ל ועיין. ולענ"ד עדיין יש הספק לאחר המעשה ובעילה שני' אז הוא חייב כי יוכל להיות עדיין זמן רובא בלילה חיוב לקרות הק"ש. ובאמת זה שקאמר רבי אין אני מבטל אפילו שעה אחת כי באמת בשעה אחת גם ב' בעילות יוכל לבעול אבל זה השעה ג"כ לא רצה לבטל אלא בזמן ק"ש מיד לאמור ק"ש בזמנה ודוק היטב בכל אלה. והנה בתוספתא נקט איפכא מגמרא נקט בשבתך בביתך פרט לחתנים ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה ובגמרא ברכות י"א נקט ור"ש האי ובלכתך בדרך מאי עבד לי' האי מבעי ליה לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס הבתולה פטור ומפרש רש"י שטריד בטרדת בעילת מצוה והנה בתוספתא נקט בשבתך בביתך פרט לחתן. ולענ"ד אמרתי גירסת הגמרא נכון מאוד פרט לחתן לומדין מן ובלכתך בדרך כי לכאורה דקדקתי איך נקט הגמרא ובלכתך בדרך פרט לחתן איך במשמע בזה ובלכתך בדרך חתן הלא עוד כמה וכמה מצות איכא שיוכל לומר מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקא דבר מצוה, ובאמת התוספתא למד מזה פרט לעוסק במצוה ואמרתי כי נכון אשר הוא ע"פ גמרא קידושין דף ב' ע"ב וניתנו דברים וניתנו שלשה משום דקא בעי למתני ביאה וביאה מיקרי דרך דכתיב דרך גבר בעלמא כן דרך אשה מנאפת וא"כ מוכח מהך דביאה מקרי דרך וא"כ שפיר דנקט ללמוד מבלכתך בדרך פרט לחתן דטריד במחשבת ביאה מצוה היינו בדרך דדייק אתה חייב אבל לא בדרך של מצוה היינו בעילת מצוה והבין כי טוב. ובזה נראה לענ"ד לתרץ קושיות מעש' חייא שהקש' כיון שאמרו בשבתך ובלכתך דדרך הוא דמחייבת א"כ למה לומר הכא כי דרך מה דרך רשות ולמה כלל בגמרא ללמוד מדרך, ולהנ"ל ניחא לכן ילפינן דווקא מדרך כי דרך ביאה במשמע וזה שפיר דממעט חתן משא"כ בשבתך ובלכתך אינו במשמע חתן שקאי דייקא על חתן אבל במילת דרך שפיר חתן במשמע ולכן הביא מדרך כי בזה היטב במשמע חתן ונקט מילתא דמשמע היטב וא"כ שפיר הגמרא בגירסא דמבלכתך בדרך לומדין פרט לחתן ודוק היטב. ובהדי זה אמרתי דברי אגדה זה שאמר דוד אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ע"פ גמרא קידושין אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה והיינו הכוונה כי אז ילמוד תורה בטהרה וזה אשרי תמימי דרך היינו שהמה תמימים שנושאין תחילה אשה שמיקרי דרך ההולכים אז בתורת ה' ואז ילמדו תורה בטהרה. ובהדי זה בארתי מסורה שלש פעמים מילת ואתם בנח ואתם פרו ורבו, ביתרו ואתם תהיי לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובואתחנן ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ע"פ מה שבארתי סדר קדושים המדרש ילקוט קדושים תהי' הה"ד וישלח עזרו מקודש ובארתי עיין רש"י קדושים תהי' שתהי' פרושי' מן העריו' ומן העביר' ונראה מובן ע"פ גמרא קידושין הנ"ל לעולם ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה ומבואר שם משתבח' לי ר"ח וכו' אמר כשיבוא לידך הביאהו להן כי את' חזי' דלא פרס סודרא אמר משום דלא נסיב אהדרי' אפא מיני' אף ר"ה לטעמ' דאמר בן עשרי' ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה וכו' אלא בהרהר עבירה וזה שאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה כי אז לומד תורה בטהרה, והנה כוונת רש"י זה הוא פרושים מן העריות ומן העבירה בודאי כונתו מן הרהור עבירה, והנה מי שנשא אשה המשמרת מן החטא מן העבירה נקרא קדוש וכן מבואר מדרש ילקוט ריש פ' קדושים למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכל מי שמגדר עצמו מן העריות נקרא קדוש ושמעתי בשם גאון אחד על כן נקר' נשוא' אשה קידושין שמקדש היינו איש ואשה פרושים מן העריות ומן הרהר ונקרא קדוש קדושין, והנה כן ביארתי לענ"ד כי האשה מצלת מן החטא ויוכל לקרוא קדושים וזה שנאמר במדרש קדושים תהי' הה"ד ישלח עזרו מקדש עזר זו אשתו אעשה לו עזר אז יהי' קדוש אם יקח אשה ולזה הקב"ה מסייע שישלח לו עזרו זו זוגתו מקדש היינו ע"י כן יוכל להיות קדוש וקדושים תהי' הכונה פרושים מן העריות ומן הרהר עבירה וזה ע"י עזרו זו אשתו. והנה זה הוא הפירש של המסורה ראשון נאמר ואתם פרו ורבי ליקח אשה עזר מה' לקיים מצות פרו ורבו ואז אם תקחו אשה ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כהנים המורים בתורה כהלכה ככתוב יורו משפטיך ליעקב וכו' וע"ז אשה מצלת מן הרהר ויבוא תורה בטהרה ומשמרת בעלה ובניה בבית המדרש וגר קדוש אז תקראו גוי קדוש קדושים שאדם ע"י