ברוך טעם קפג

ולא מיעטה התורה רק כשמונח ברשות עכו"ם דבתיכם וגבולך ממעט בית וגבול עכו"ם, אבל בית וגבול של ישראל אף שאינו של בעל החמץ בכלל בתיכם הוא. ודלא כמ"ש השא"ר בפשיטות שלדעת הרמב"ן די בהוצאה מרשות בעל החמץ לרשות ישראל אחר וטעמו של הרמב"ן דבתיכם משמע בתי ישראל הן אם שייך הבית לבעל החמץ או לישראל אחר משא"כ כשהבית שייך לנכרי עכ"פ לא לזר יחשבו דברי הנ"ל בשיטת הגאונים שלדעתם החלוק הוא בין בית המשותף לישראלים ובין בית המשותף עם עכו"ם דהא מצינן כן גבי רה"ג ושאר הדברים דמרבינן שותפת ישראל וממעטינן שותפת עכו"ם. ולפי"ז מ"ש הגאונים וקבל הנפקד אחריות לא קאי רק אסיפא היכא שנפקד אצל ישראל, גם השאגר מפרש כן לשטת'. ודע דדברי הסמ"ע הנ"ל בסי' ר"ס מקורם בתשו' הרא"ש כלל א' סי' א' שכ' בזה"ל שאלת על שמעון הדר עם ראובן בביתו ומעלה לו שכר וקנה שמעון מציאה בתוך הבית אם הוא של שמעון או של ראובן. משום שזכתה לו חצירו. י"ל כיון דמעלה לו שכר שכירות ליומא ממכר הוא והוי כמו חצר המשותף כו' ע"כ הנה לכאורה יש לדקדק לפי"ז איך ס"ד בגמ' בפסחים דף ו' שטעמו של רב אשי בייחד לו בית אין זקוק לבער משום דשכירות קני' דמה בכך הא אף אם שכירות קני' מ"מ הוי גם ביתו של הנפקד וקרינן בי' לא ימצא בבתיכם:

והנה לכאורה י"ל דבאמת אם היינו אומרים שכירות קני' הוי בזמן השכירות כאלו הוא רק של השוכר וכן נראה מדברי הרשב"א לכתובות בקונטרס האחרון דף נ"ט דאי שכירות קני' הוי רק של השוכר ולפי המסקנא דשכירות לא קני' ביתו דמשכיר הוא מיהו שוכר נמי כיון דקני לי' גוף לפירותיו יש לו בקרקע זו כו' יעו"ש ובזה א"ש דברי הרא"ש מ"ש כיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרינן בי' ביתו. ותמה ע"ז השא"ר בסי' פ"ג דהא מסקינן דשכירות ליומא לאו ממכר ולפי הנ"ל לק"מ דהא דאמרי' לאו ממכר אינו רק לאפוקי שלא נחשוב שהוא לשעתו של השוכר לבד. אבל אף לפי המסקנא דלאו ממכר מ"מ יש להשוכר ג"כ בו קני' ולכך כתב הרא"ש בתשו' הנ"ל דהוי חצר המשותפין. אמנם דברי הרא"ש בתשובה בלא"ה א"ש דהא שם מיירי שגם המשכיר נשאר בדירה באותו הבית כפי שמבואר מלשון רא"ש שכ' שמעון הדר עם ראובן בביתו וכיון ששניהם משתמשים יחד באותו הבית אף אי הוי אמרי' דשכירות ליומא ממכר גמור וכשמופקע מכל קנין המשכיר באותו הבית על זמן משך השכירות מ"מ היכא שהמשכיר בעצמו גם הוא דר ומשתמש לא גרע כחו מאם היה גם הוא רק שמשכיר יחשוב שותף עם השוכר ממנו דהא קני' לשניהם להשתמשותן:

ועתה נציע דברי הט"ז בסימן ת"מ סק"ד אחרי שהביא דברי הרא"ש הנ"ל בפסחים כתב בזה"ל תו קשה לי דלפי' דמה שהשאיל לו ביתו גם בעכו"ם שהפקיד לחמצו אצל ישראל נימא כך והו"ל כביתו של עכו"ם ואמאי אמרינן בגמרא הפקיד העכו"ם אצל ישראל זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער הא עכשיו קיימינן דגם בסתם הו"ל כביתו של עכו"ם ולמה לי ייחד ע"כ הנה לפי האמת דשכירות ליומא לאו ממכר גמור א"כ אף היכא ששייך הבית בשכירות לעכו"ם מ"מ ביתו של ישראל מיקרי כיון שהגוף שלו וע"כ עיקר הטעם בייחד לו בית שאינו זקוק לבער מצד שנקרא גם רשות עכו"ם ומצורף לזה דלא חשיב מצוי אצל ישראל כדברי הגמ' שאני הכא דאפקי' רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך. יצא זה שאינו מצוי בידך ויעוין בתוס' ב"מ דף פ"א ע"ב ד"ה והא אידי ואידי. אבל קושי' הט"ז הנ"ל יש להקשות לפי ס"ד דגמ' בכוונת רב אשי דלכך ביחד לו בית אין זקוק לבער משום דשכירות ליומא ממכר הו"ל להגמ' להקשות שא"כ גם בלא יחד לו בית לא יהיה זקוק לבער דהא לפי דברי הרא"ש גם בסתם הו"ל כביתו של עכו"ם אבל לפי דברי הנ"ל א"ש דלשיטת הרא"ש גם במשותף את הרשות עם נכרי יש חיוב ביעור ע"כ כשאין הישראל מיחד לעכו"ם מקום בביתו אף דגם בסתם קרינן ביתו של עכו"ם המפקיד בכ"מ שמונח בו החמץ כיון ששאול לו המקום לשמירת ממונו שאלה שכירות ממכר מ"מ כיון שלא נתיחד לו המקום היה הנפקד כשותף במקום שמניח לרצונו שם החמץ דהא בידו להסיר משם החמץ ולהניח חפציו ולא גרע מאם היה משכיר עם העכו"ם בית אחד להשתמשות שניהם וכיון שנקרא גם ביתו של הנפקד ע"כ זקוק לבער דלדעת הרא"ש אף שותפת עכו"ם לא נתמעט וקאי הישראל בב"י. אבל כשיחד הישראל מקום לעכו"ם על חמצו ושכירות ליומא ממכר גמור הוה רק ביתו של עכו"ם דהא אין להמשכיר או המשאיל שיור זכות באותו מקום שנתייחד שיהי' החמץ מונח שם:

אמנם לפי דברי הנ"ל בשיטת הגאונים שמודים לסברת הרא"ש רק שסוברים דבחמץ המונח ברשות המשותף עם עכו"ם ליכא ב"י דממועט מגבולך לא א"ש לכאורה דברי המכילתא לפי הגירסא שלפנינו יצא חמצו של נכרי ברשות ישראל אע"פ שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו תיפוק לי' דהוי כמונח בחצר שותפין עם עכו"ם דהא מיירי בלא קבל הישראל אחריות ובכה"ג אמרי' כיון ששאול הבית לשמירת ממונו של המפקיד נקרא גם ביתו של המפקיד. אמנם מאד נכון כל הנ"ל לפי הגירסא שבמכילתא המובא ברש"י בפי' החומש פ' בא בזה"ל לא ימצא בבתיכם מנין לגבולך ת"ל בכל גבולך מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל ולא קבל עליו אחריות ע"כ דברים אלו משוללי הבנה וכבר האריכו בזה הרא"מ ושאר מפרשי רש"י יעויין בספריהם ואין על דעתי לומר שנתכוין רש"י לדברי הנ"ל רק ליישב בשיטת הגאונים שאם היה לפניהם הגירסא שבמכילתא כנראה מדברי רש"י יש לפרש דברי המכילתא ע"פ דבר הנ"ל דהמכילתא לא דריש מלך למעוטי חמץ של עכו"ם. וכן כ' הרא"ם הנ"ל ואתי' לי' מבתיכם וכן הכוונה דילפינן מבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך מדכתיב גבולך בלשון יחיד ממעטינן רשות ישראל המשותף עם עכו"ם ע"כ ליכא חיוב ביעור חמצו של עכו"ם המופקד ביד ישראל כשאינו באחריות שמירה על הישראל דבכה"ג מיקרי גם ביתו של נכרי כיון ששאול הבית לשמירת ממונו והוה כביתו המשותף לישראל ועכו"ם ולכך ליכא ב"י על הישראל הנפקד דלא יראה וגו' בכל גבולך כתוב ולא גבול המשותף לעכו"ם. אבל כשהחמץ הוה באחריות השמירה על הישראל הנפקד אין לעכו"ם שום זכות בביתו של ישראל דאינו שאול לו כלל דהישראל בעצמו צריך הוא לביתו בשמירת החמץ הזה שעליו חיוב שמירתו לכך מיקרי שפיר גבולו ורשותו של הישראל לבד ולכך עליו חיוב הביעור מרשותו זה הוא שיטת המכילתא לפי הגירסא הנ"ל אבל אינו מכוון כלל להסוגי' דגמרא דדריש מלך למעוטי של אחרים בלא קבלת אחריות ומ"י לחייב בקבל אחריות ומטעם דבר הגול"מ. גם לפי פירש"י גבי יחד לי בית דהיינו שלא קבל אחריות שכן מפרש רש"י על דברי רב אשי בד"ה לעולם אסיפא ואף עפ"כ ס"ד דגמ' שכוונתו של רב אשי משום דשכירות קני' הרי שהי' ה"א דאף בלא קבל אחריות שלא חשיב החמץ כשל ישראל מ"מ לא מיפטר מלבערו רק בצירוף הטעם דשכירות קני' ואיכא תרתי שהחמץ אינו של ישראל ושגם הבית אינו שלו רק של עכו"ם בזמן שנשאל לו לחמצו של ישראל ביחד מקום וע"כ היינו צריכין לומר לאותו ה"א דתנא דהך ברייתא לא ממעט חמץ של אחרים כ"א כשגם הרשות אינו של ישראל או דהך תנא ל"ל כלל דרשא דלך להוציא של אחרים וסובר כדברי הילקוט שדרש מלך על ביטול חמץ או לדרשא אחרינא עכ"פ י"ל כעין זה לפי דברי הגאונים בפי' המכילתא כמו שכתבתי לעיל:

ועד"ז מקום יש לפרש בשיטת הגאונים דלס"ד דגמ' שטעמו של רב אשי שטעם ביחד לו בית משום דשכירות קני' הוי' אמרי דהברייתא מיירי בקבל הנפקד אחריות חמץ ואי לא יחד לו בית מיקרי המקום שהחמץ מונח בו רק ביתו של ישראל. אבל כשיחד לו בית ושכירות קני' אף שהבית עושה השתמשות גם להישראל הנפקד במה שמשומר בו החמץ שהוא באחריותו יש לחשוב אותו מקום כמשותף לישראל ועכו"ם מ"מ אין הישראל זקוק לבער דמגבולך ממעטינן בית בשותפת עם עכו"ם משא"כ כשלא יחד בית שאין להעכו"ם שום זכות באותו הבית בכל השתמשות אותו הבית בשמירת החמץ הוא לזכות של ישראל כי עליו אחריות החמץ והוה רק ביתו של ישראל לבד:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם