ברוך שאמר צב

כתב הרמב"ם ז"ל אע"ג שהחזירו הגנב והגזלן הממון שגנבו וגזלו ושילם עד הזומם הממון שהוזם עליו פסולין, ואיני יודע למה לא יוכשרו אחר שהחזירו הממון. ואפשר שר"ל אעפ"י ששלמו כיון דבכפיית ב"ד שלמו פסולין עד שישיבו מעצמם, והקשה בט"ז על חו"מ שהטור סותר בעצמו את דבריו דלקמן באותו סימן סעיף מ"ב כתב בזה"ל כתב הרמב"ם שנים שהעידו באחד שהוא פסול באחת מן אלו הדברים, ובאו שניהם והעידו שחזר בו ועשה תשובה או שלקה הרי זה כשר כו' אבל שארי פסילי עדים שהן מחמת ממון שחמסו או שגזלו אעפ"י ששילמו אינו תשובה עד כאן ולא השיג בזה הטור כמו שמשיג בזה בסעיף ט"ו. ונ"ל ליישב בפשיטות דבלא"ה לכאורה קשה על הטור מה זה שכתב שאינו יודע למה לא יוכשרו הא לפי המבואר ברמב"ם פרק יו"ד מהל' עדות נראה אחרי שאמרה התורה אל תשת ידך עם רשע וגו' וגם פסלינן לעדים כל מי שעשה דבר שנקרא בתורה רשע ולכך העובר על חייבי מלקות פסול שנקרא רשע כדכתיב והי' אם בין הכות הרשע ואצ"ל מחייבי מיתות ב"ד שנאמר אשר הוא רשע למות ובב"ק ד' ס' ע"ב איתא על פסוק (שמואל ב' כ"ג) ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים וגו' רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרו גדישין דשעורין דישראל הוי וגדישין דעדשים דפלשתים וקא מבעי' להו מהו ליטול גדישין של שעורין דישראל וליתן לפני בהמתו ע"מ לשלם גדישין של עדשים דפלשתים שלחו לי' (יחזקאל ל"ג) חבול ישיב רשע גזילה ישלם, אעפ"י שגזילה ישלם רשע הוא אבל אתה מלך כו' הרי מבואר דאף המשלם גזילה רשע מקרי ודילמא להכי פוסל הרמב"ם לעדים הגוזלין ומשלמין כל זמן שלא עשו תשובה גם אין מדוקדק לשון הטור במה שכתב ואפשר שר"ל אעפ"י ששלמו כיון כו' הא לפי פשטות דבריו עיקר תירוצא דהרמב"ם מיירי הכא ששילם ע"י כפיי' הו"ל להטור לומר ואפשר שר"ל ששילם ע"י כפיי'. לכן נ"ל דכוונה אחרת יש בדברי הטור דלכאורה טעמא בעי למה באמת נקרא רשע בגוזל ומשלם הא בכל לא תעשה הניתק לעשה כשמקיים העשה מינתק הלאו וגדולה מזו איתא בתוס' פסחים ד' כ' דהמשהה חמץ אדעתא לבערו אינו עובר עליו כיון שניתק לאו דב"י לעשה דהשבתה ואף שבגזילה אפשר שנשאר עליו חטא שציער חברו מ"מ מהיכי תיתי יקרא רשע ובפרט בגוונא שנשאל במעשה דעדשים שלפי המשמעות לא ידעו בעליהם בעת הלקיחה דאם היו הבעלים בעת הלקיחה הי' אפשר לומר להם שיותן להם גדישין של עדשים והיכא שאין הבעלים יודעים ליכא ל"ת דצער, אם שיש לדחות זה מ"מ בלא"ה נראה יותר שהנכון כאשר אבאר, ואקדים לשון הרמב"ם פ"ו מהל' גזילה בזה"ל כל הגוזל את חברו שוה פרוטה עובר בל"ת שנאמר לא תגזול ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר את הגזילה אשר גזל ומקיים המ"ע, ואעפ"י שזרק הגזילה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמי וכל לאו שניתק לתשלומין אין לוקין ע"כ, הנה תפס הרמב"ם ב' טעמים לפטור המלקות בגזילה, א', משום דניתק לעשה, ב', משום דניתק לתשלומין, ולכאורה פלא למה הוצרך להאריך ולבאר ב' טעמים אבל הדבר פשוט שנתכווין לדברי הגמ' במסכת מכות ד' ט"ז דתנן התם הנוטל אם על הבנים וכו' וחכמים אומרים ישלם ואינו לוקה זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בו קום עשה אין חייבין עליו אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת כו' (יתר חסר):