שו"ת ברוך השם יח

דמי הם האומרים לו והי' ודאי הלשון נוח יותר בקצרה המתחיל המצוה יגמרנה וכן הירושלמי ב' פעמים דקדקו בלשון אומרים לו וכן התוספת ואין אתנו יודע מי יאמרו לו אבל כונה גדולה בזה דהנה בש"ס בבא מציעא דף למ"ד ע"ב בברייתא דזקן שמצא אבידה אינו חייב לטפל בה דלמדין ממה שהתורה כתבה והתעלמת דהפירוש הוא שפעמים אתה מתעלם והיינו דזקן ואינו לפי כבודו פטור מלטפל בהשבת אבידה. והיא הלכה פסוקה ואפ"ה בא רבה וחידש הלכה חדשה דאם התחיל הזקן שאינו לפי כבודו אפילו התחלה כל שהיא בהאבידה חייב לגמור כל ההשבה אפילו אם אין לפי כבודו. ולא עוד אלא אף זו דרבה עשה מעשה והטיל באמרי פיו חיוב על אביי להחזיר העזים מחמת שהטיל בהם קלא לבד חשב לו זה להתחלה וחייב להשיבם כשאר מוצא אבידה. ע"ש ד' למ"ד ע"ב. והדא הוא דאמרו ז"ל המתחיל במצוה. אומרים לו פי' הבית דין מחייבין אותו ואומרים לו גמור כאשר פסק רבה וכאשר עשה רבה הלכה למעשה אע"ג דאם לא הי' מתחיל כלל הי' פטור לגמרי ולא הי' עליו שום חיוב בעולם שיתחיל כלל אפ"ה כל שהתחיל חייב. וכמה מוטעם ומשובץ כמו משבצות זהב המאמר המתחיל במצוה א"ל גמור ודו"ק. ובפ' שקלים שנה זאת העת"ר הגדתי זה לפני מר אחי הרב הגאון הגדול כי הי' אז בחיים חיותו וצהבו פניו עד מאוד וענה בקול כי הפלא ופלא ושמח בזה עד מאוד תלי"ת

לא) ועתה בדברים האמורים לעיל יהי' מובן הלשון שבש"ס בכמה דוכתי ומהם בשבת ד' י"א ע"א. לשון תורתו "אומנתן בגדולי התנאים ואמוראים ועיין תוספת ברכות ח' ע"א ברב ששת דהי' תורתו "אומנתו דלא הי' מובן לכאורה דמה שייך בת"ח כאלו יסודי עולם שתורה הוי להן אומנותן דהא ולא קרדום לחפור בה תנן. אבל בביאור הנ"ל דמחויבין לכתוב חד"ת זהו המלאכה והיא הוא האומנות שתורתן "אומנתן דהתחייבו לכתיב כל חידושיהם העומדים ברומו של כל העולם. אבל זהו אך על פי פשטיות

לב) אבל יש לי ת"ל לומר דיבור נחמד בזה ובו אסיים לטובה. דבש"ס ב"מ ד' קי"ד ע"א איבעי' להו אם מסדרין בבע"ח אי גמרינן מיכה מיכה מערכין או לא. ופליגי בזה האמוראים ובמסקנא איתא דאשכחי' רבה בר אבוה לאליהו ושאל לו זה וא"ל מהו שיסדרו בבע"ח והשיב אליהו דגמר מיכה מיכה מערכין. ופסק הר"ם פ"א מהלכות מלוה ולוה כאליהו דמסדרין לבע"ח וכן נפסק להלכה בטוש"ע חו"מ סי' צ"ז סעי' כ"ג כאליהו ולא כר"ת בספר הישר דהביאו התוס' שם ונמצא לפ"ז דמניחין לו כסותו. והגם דהר"ת ז"ל הביא ראי' דלא מסדרין. מהש"ס דב"ק ד' י"א ע"ב מיני' אפילו מגלימא דעל כתפי'. דחו שם התוספת בב"ק י"א ותירצו די"ל שם מיירי דיש לו שנים אבל אם אין לו אלא אחד מניחין לו כסותו ע"ש. (ואגב אורחן יש להעיר דהלא לכאורה יש סתירה לתירוץ התוספת ואדרבה ראיה להר"ת דאיתא בש"ס שבועות מ"א ע"א הלשון הזה דאמרו שם בנוסח קושייתם האי נקטי' לכובסי' דנשבקי' לגלימא. משמע דמניחין אותו ערום. ועוד שם בנוסח אחר אטו ת"ת משלחי גלימי דאינשי הן הרי נמי משמע דמפשיטין אותו ערום לגמרי וע"ש אבל תירצתי זה דהלא איתא בבית יוסף אה"ע סי' ס"ו על נוסח הכתובה מנאי ואפילו מן גלימא דעל כתפאי דקשה לכאורה והסביר הב"י דאפילו אם מסדרין לא קשה דיש לומר דהיא רק לשון שופרא דשטרי ע"ש ולפיכך י"ל זו הסברא גם כאן דכאשר הוקשו בהש"ס דשבועות בלשון תמיהא ובדרך הפלגה פרכי שם לחזק התמיהא חטפו גם שם לישנא דשופרא דשטרא וד"ל ויהי' בזה די השב גם על לשון הש"ס דב"ק י"א ודו"ק) נחזור לההלכה הפסוקה דודאי מניחין לו כסותו וקיי"ל שם דאם הוא אומן מניחין לו גם כלי אומנותו דמרויח בהן פרנסתו והיא ג"כ הלכה פסיקה

והנה איתא בנמוקי יוסף ס"פ המקבל שם דאם הוא ת"ת ולומד תורה מניחין לו כל הספרים שלומד התורה על ידם אם כי בש"ע לא פסק כן אבל הוא דעה גדולה וכן בספר התרומות פוסק כהנ"י והובא בב"י שם וכן החינוך הרא"ה ז"ל בפ' בחוקותי מצוה ש"נ הסכים להלכה כהנ"י דמניחין לו כל הספרים שלומד משום כבוד התורה והוי לו כמו כלי אומנות אצל האומן כן התורה אצל ת"ח. א"כ מה נמלצו לחכינו לשונם הזהב "תורתן "אומנתן דהוי כאומנים והתורה כלי מחזיק ברכה שלהן וז"נ ב"ה

לג) ועוד על דרך דרוש יש להסביר הלשון "תורתן "אומנתן. דהנה בכלל החילוקים הנ"ל שיש בין תורה למצות יש עוד חילוק א' עפ"י הא דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ע"ז מצאנו שהגאון הגדול ר' שלמה קלוגער זצ"ל בא וחידש דבר חדש ויקר מאוד בספרו מגן אבות על פרקי אבות בפ"ו על המשנה דגדולה תורה שנותנת חיים לעושיה ואומר שם דרק במצות שמן התור ליכא שכר בהאי עלמא. אבל בתורה בודאי יש חילוק דהלימוד התורה שלומדין מה שנמצא כבר ודאי דהוי כמו כל מצוה דשכר בהאי עלמא ליכא. אבל מה שמחדשין הת"ח בתורה משכלם הטוב והישר על זה נותן הקב"ה שכר גם בהאי עלמא. ולכן גם במצות דרבנן יש שכר בהאי עלמא ודו"ק שם היטב בהסבר יקר. א"כ כמה יקר להסביר לענין מה סמכו שם בסיום סדר נשים לשון מצינו שעשה אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה לדברי ר' נהוראי דלכאורה אין קשר להן. אבל השתא ניחא דהרי לר' נהוראי משמע דתורה נמי הוי אומנות דהרי אומר דמניח אני כל אומנות שבעולם ומלמד את בני תורה דנשמע דבחר את האומנות דהתורה מכל האומנות. ואיך שייך לתורה לשין אומנות שאין בה כלל מן הסוג דידהו אבל לפי דברי המהרש"ק ז"ל שפיר דמלמדו תורה כזו שיהי' מחדש בה חדשים לבקרים דאז השורת הדין דיתן לו הקב"ה שכר בהאי עלמא ממש ולפיכך נתברך אברהם אבינו בכל טוב והון ועושר בעבור שעשה התורה עד שלא ניתנה דהוי כמו שחידשה בעצמו וכמו מ"ע דרבנן וכמו חדו"ת שמחדשין בשכלם לכן שפיר כתוב וה' ברך את אברהם בכל ועתה כמה נכון וברור הלשון תורתן אומנתן ולא הסתפקו בלשון קצר תורה אומנתן אלא דייקא תורתן. וכן ביחיד ברב ששת תורתו אומנתו דרק מה שחידשו שנקרא תורתן כלשון הש"ס פ"ק דע"ז מעיקרא תורת ה' והדר ובתורתו. ה"ל החדש שמחדשים כל הגדולי ישראל נקראים "תורתן ע"ז שייך שפיר לשון אומנתו דכמו להאומן מחויבים לתת שכרו כן