ברטנורא על משנה אבות ג:י

כל שרוח הבריות נוחה הימנו. כל מי שאהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה:

שינה של שחרית. שהולך וישן עד שעונת קריאת שמע עוברת:

ויין של צהרים. מושך לבו של אדם, דכתיב [קהלת ב, ג] למשוך ביין את בשרי, ומביא אותו לידי שכרות:

ושיחת הילדים. מבטלת את אבותיהם מלעסוק בתורה:

וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. שמתכנסים ומדברים בדברים בטלים: