ברטנורא על משנה זבים ד:ה

עשר טליות. לשון רבים של טלית. ועשר לאו דוקא, דאפילו אלף טליות ואבן גדולה על גבן, וישב הזב על האבן, כל הטליות שתחתיה מיטמאות מושב, דמשכב ומושב מיטמאין תחת אבן מסמא:

כרע הזב טהורים. מדין משכב, אבל טמאין במשא הזב:

ביחידי. משכב אחד:

טמא. שהרי רוב הזב נישא עליו:

ובמרובים. במשכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב:

שאין אחד מהן נושא את רובו. דכי כרעו הן, אין רובו של זב נישא על אחד מהן, אלא כל אחד מהמשכבות נשא מיעוטו של זב: