ברטנורא על משנה זבים ד:ד

פונדיות. כעין כיסין ארוכין:

לארכן. ששוכב לארכן של ספסלים או של פונדיות:

טמאים. שכל אחד ואחד נשען רובו של זב עליהן, פעמים על זה פעמים על זה:

לרחבן. ששוכב ארכו לרחבן:

טהורים. דאין רובו נשען על אחד מהן ואין [טמא] משכב ומושב לעולם, עד שישען רובו עליו, דכתיב אם על המשכב הוא, עד שינשא רובו עליו:

ישן. לרחבן, וספק אם נתהפך לארכן, טמאין:

כסיות. לשון רבים של כסא.

שתחת הגוף. לפי שרובו נישא עליו. והאחרים טמאים מגע הזב. אבל אין להם תורת משכב ומושב להיות אב הטומאה לטמא אדם וכלים:

אם רחוקים זה מזה טהורים. לפי שאין רובו נישא לא על זה ולא על זה. ואין הלכה כר׳ שמעון: