ברטנורא על משנה יבמות יד:א

חרש. כשם שכונס ברמיזה. כלומר כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:

ונתחרשה. אע״פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן:

אם רצה להוציא יוציא. דלא בעינן דעת האשה:

נשתטית לא יוציא. ואע״פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

נתחרש הוא. לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים: