ברטנורא על משנה טהרות ה:ז

על רוקו שורפים. שעל רוקים הנמצאים שורפים את התרומה, כדתנן בפירקין דלעיל, ואע״פ שהן ספק, ולא אזלינן בתר רובא:

ועל בגדיו הולכים אחר הרוב. אם רוב אנשי אותה העיר זבים וזבות, שורפין:

כליו טמאין מדרס. אע״ג דבישב ובא אחד ודרס הולכין אחר הרוב, ישן שאני, דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה:

וחכמים מטהרין. כיון דהוי ספק טומאה ברה״ר, טהור, שמא לא דרס כלל:

נגע באחד בלילה. ברה״ר דוקא מיירי:

וחכמים מטמאין. אם ראהו חי מבערב אע״פ שבא שחרית ומצאו שמת, מודים חכמים לר״מ שהוא טהור, וכשלא ראהו חי פליגי. והלכה כחכמים: