ברטנורא על משנה פסחים ב:ח

בחרוסת. דבר שיש בו חומץ ומים ועשוי לטבל בו בשר:

ואם נתן. לתוך החרדל:

יאכל מיד. שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת. אבל בחרוסת מודה תנא קמא לרבי מאיר דאסור:

ורבי מאיר אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל, דסבר חרדל לאלתר מחמיץ כמו החרוסת. ואין הלכה כרבי מאיר:

לא במשקין ולא במי פירות. דכתיב (שמות י״ב:ט׳) ובשל מבושל, מכל מקום:

אבל סכין ומטבילין. לאחר צלייתו, ולא אמרינן דמבטל טעמו. אי נמי אפילו קודם צלייתו שרי לסוך הפסח במי פירות, דהכי תנן בכיצד צולין, סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו:

מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שמקטף את המצה:

ישפכו. במקום מדרון, שלא ישארו מכונסים במקום אחד ויחמיצו: