ברטנורא על משנה נדה ה:ד

מתקדשת בביאה. אם מסרה אביה לכך:

ואם בא עליה יבם קנאה. להיות אשתו לכל דבר, ויורשה ומיטמא לה וזכה בנכסי אחיו:

וחייבין עליה משום אשת איש. אם קבל בה אביה קדושין מאחד, ובא עליה אחר, נהרג עליה, דביאתה ביאה:

ומטמאה את בועלה. אם היא נדה. אבל פחות מכן, אע״פ שהיא מטמאה במגע, אינה מטמאה את בועלה משום בועל נדה לטומאת שבעה, אלא משום נוגע ולטומאת ערב:

תחתון. של בועל נדה:

כעליונו. של זב, שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים:

מן הפסולין. כגון נכרי, ועבד, ונתין, ממזר, או חלל:

פסלה. מתרומת אביה, אם היא בת כהן:

מכל העריות. כגון אביה או חמיה:

והיא פטורה. מפני שהיא קטנה ואינה בת עונשים:

כנותן אצבע בעין. שדומע וחוזר לכמות שהיה, אף כאן חוזרת בתולה כמו שהיתה: