ברטנורא על משנה נגעים יא:ד

ששתיו צבוע. השתי שלו צבוע. ואין צבוע מיטמא:

וערבו לבן. ואי אזלינן בתר הערב הוא לבן ומיטמא:

הכל הולך אחר הנראה. בסתם בגדים הערב נראה, בכרים וכסתות השתי נראה. והכל לפי האומנות:

ירקרק. ירוק שבירוקים:

אדמדם. אדום שבאדומים. כלומר, שמראה הירקות והאדמימות בהם חזק מאוד. ירקרק, ככנף הטווס וכהוצין של דקל. אדמדם, כזהורית יפה שבדם:

היה ירקרק. כגריס, ולבסוף שבוע פשה אדמדם אצל ירקרק:

נשתנה ופשה. כגון שהיה בתחילה ירקרק כגריס, ולבסוף שבוע פשה ונעשה גדול כסלע, ובין האום ובין הפשיון שלו אדמדם:

נשתנה ולא פשה. בתחילה כגריס של ירקרק, ולבסוף כגריס של אדמדם:

כאילו לא נשתנה. ואותו שפשה טעון שריפה, ואותו שלא פשה מסגירו שבוע שני:

יראה [בתחלה] דחשיב לנשתנה כנגע אחר. ואין הלכה כר׳ יהודה: