ברטנורא על משנה נגעים יא:י

נראה הנגע, בשתי העומד האריג טהור. כשאין עתיד לארוג יותר:

השתי העומד טהור. היינו מה שאין עתיד לקצץ מן השתי עם הארוג:

הנימין. חוטין שבראש הסדין ובסופו:

מציל את האומריות. שפת הבגד, שאינו שורף אותו, דכתיב ושרף את הבגד בצמר או בפשתים, שאין תלמוד לומר בצמר או בפשתים, אלא ללמדך שאין שורף האומריות עמהן:

ואפילו הן ארגמן. דלא תימא דאין מציל אלא כשהאומריות של מין אחר שאינו מטמא בנגעים כגון של משי ושל זהב, קמשמע לן ואפילו הן ארגמן שהוא צמר צבוע מציל: