ברטנורא על משנה נדרים א:ד

האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה ושלמים. כל הני קרבנות חובה הם, ותודה נמי דמיא לחובה, דארבעה צריכין להודות, וסלקא דעתך אמינא דאין זה נודר בדבר הנדור:

ורבי יהודה מתיר. משום דאמרן בלא כ״ף דמי לנשבע בחיי הקרבן ובחיי העולה ואין כאן לא נדר ולא שבועה. ורישא אשמועינן דפליג תנא קמא עליה דר׳ יהודה אפילו בירושלים אם הזכירה בלא כ״ף ואמר דהוי נדר. וסיפא אשמועינן דפליג ר״י עליה דתנא קמא אפילו בקרבן עולה ומנחה וכו׳ כשהזכירן בלא כ״ף דלא הוי נדר:

קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור. אע״ג דכל הני שמעינן להו כבר, הקרבן איצטריכא ליה, דסלקא דעתך אמינא בחיי הקרבן קאמר. והא דתנן לקמן בפ״ב הקרבן שאוכל לך מותר, התם הא קרבן קאמר, דמשמע חיי קרבן:

לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר. דנעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך. ואין הלכה כר׳ מאיר.

קונם פי מדבר עמך. ואע״ג דאין נדרים חלים על דבר שאין בו ממש ודבור אין בו ממש, מכל מקום כשאמר קונם פי מדבר עמך אסר הפה מלדבר, והפה דבר שיש בו ממש הוא. וכן יאסרו ידי למעשיהם, ורגלי להלוכן, וכל כיוצא בזה: