ברטנורא על משנה נדרים א:ג

לחולין שאוכל לך. הלמ״ד נקודה פתח, ומשמע לא חולין יהיה מה שאוכל לך אלא קודש:

לא כשר. יהיה, אלא פסול. והיינו קדשים דשייך בהו כשרות ופסלות:

ולא דכי. לא מותר. כמו אייל קמצא דכן, בע״ז [דף ל״ז]. ואע״ג דלשון מותר ואסור שייך נמי גבי נבילה וטרפה ואנן קיי״ל שאין מתפיסין אלא בדבר הנידר והנידב, הואיל ויש במשמעות מותר גם בקדשים, הא תנן סתם נדרים להחמיר, דכיון דדעתו להתפיסו בנדר אמרינן על דבר הנידר נתכוין:

טהור. אם אמר לא טהור מה שאוכל לך:

טמא נותר פיגול. אם אמר טמא מה שאוכל לך, וכן כולם. אסור, שכל אלו דברים הנוהגים בקדשים הם:

כאימרא. כשה של קרבן:

כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:

כעצים. כגזרי עצים של מערכה:

כאישים. כקרבנות שעל האש:

כמזבח. כקרבנות שעל גבי המזבח:

כהיכל. כקרבנות שבהיכל:

כירושלים. כקרבנות שבירושלים. פירוש אחר. כחומות ירושלים, דקסבר שחומות ירושלים משיירי הלשכה קא אתו:

באחד מכל משמשי המזבח. כגון מזלגות מזרקות ומחתות. אם אמר כמזלגות שאוכל לך, או כמזרקות שאוכל לך, וכן כולם, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה כנודר בקרבן:

רבי יהודה אומר האומר ירושלים. בלא כ״ף, לא אמר כלום. ות״ק פליג עליה. ואין הלכה כרבי יהודה: