ברטנורא על משנה מכשירין ו:ב

המעלה את האגודות. של ירק:

ואת הקציעות. כותשים התאנים במכתשת ועושים אותן כעין ככרות גדולות, והן נקראות קציעות:

ימתינו. לשון לחלוח. ודומה לו בגמרא פרק לא יחפור [בבא בתרא דף י״ח] מיתנא קשה לכותלים:

אינן בכי יותן. אם ירד עליהן טל:

כל האגודות. של ירק:

של בית השוקים טמאין. לפי שהמוכרים רגילים לזלף עליהן מים כדי ללחלחן, והן מוכשרין לקבל טומאה, והידים ממשמשים בהן תמיד, הלכך הן בחזקת טומאה:

מפני משקה הפה. אע״פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין, מכל מקום רגילים לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק שעליהן, ובו הן מוכשרין. ואיכא בין תנא קמא לר׳ מאיר מקום שאין רגילין ללחלחם במשקה הפה, לר׳ מאיר טהורים. ולתנא קמא בכל ענין טמאים, דאף בלחין נותנין בהן מים. והלכה כתנא קמא:

הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאין. לפי שלותתים החטים שלהם קודם שיטחנו אותן והן מוכשרות, והידים ממשמשים בהן תמיד, לפיכך הן בחזקת טומאה:

החילקה. חטה כתושה ונחלק כל גרעין לשנים:

טרגיס. שנחלק כל גרעין לשלשה

טסגי. שנחלק כל גרעין לארבעה:

בכל מקום. אפילו שלא בבית השוקים, שהכל מזלפין עליהם מים: