ברטנורא על משנה כלים ה:ב

כירה. מקום שפיתת שתי קדירות. ופעמים שנותנים הקדירות לבשל בתוכה ופעמים על גבה:

תחלתה שלש. גובהה אין פחות משלש אצבעות:

משתגמר מלאכתה. מאימתי מיטמאה תחלתה, משתגמר מלאכתה:

ביצה קלה. ביצת תרנגולת. ואמאי קרי לה ביצה קלה, שהיא קלה לבשל יותר מכל הביצים:

טרופה. כשהיא טרופה ושבורה בקערה:

ונתונה באלפס. שהוחם כבר, שהיא ממהרת להתבשל:

הכופח. שיעור שפיתת קדרה אחת. וחומו רב מחום הכירה ופעמים שאופין בו פת:

שיעורו כתנור. כדי לאפות סופגנים:

שיעורו ככירה. לבשל בו ביצה קלה:

האבן היוצא. רגילים לחבר אבן בתנור שבולטת ממנו לחוץ כדי שיהיה לו לבית אחיזה, וכתנור דמיא. ואם נטמא התנור נטמאת האבן, ונטמא הפת שנגע בה, מפני שהוא יד לתנור, וכתיב (ויקרא י״א:י״א) תנור וכירים יותץ וגו׳ טמאים יהיו לכם, לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות שהן צורך לכלי:

לא אמרו. דיותר מטפח בתנור ומשלש אצבעות בכירה לא הוי חיבור, אלא כשהאבן בין התנור ולכותל. מפני שמעכבת שאין יכולין לקרב התנור לכותל ודוחק את הבית, הלכך יותר מטפח עומדת לינטל היא. אבל לצד הבית, אפילו גדולה הרבה יד היא לתנור. ואין הלכה כרבי יהודה:

והשאר טהור. דתניא בתורת כהנים, יכול שאני מרבה יותר מכשיעור, תלמוד לומר טמאים הם: