ברטנורא על משנה כלים כז:ה

נפה וכברה. של עור הם. ופעמים עושים נפה משער, ודינה כדין שק. וכן פעמים עושים כברה מחבלים של שיפה ושל גמי, ודינה כדין מפץ:

עד שיקצע. שיחתוך ויתקן למושב. והלכה כחכמים:

אע״פ שאין בו גבוה טפח. ואע״ג דשל גדול לא מיטמא בבציר מטפח, כדתנן לעיל בפרק השלחן והדלפקי [משנה ג׳], כסא של קטן חזי לישיבה אפילו בבציר מטפח:

עד שיהיה בו כשיעור. אם הוא מבגד עד שיהיה שלשה על שלשה, כשיעור טומאת הבגד למדרס:

ונמדד כפול. שלשה לפניו ושלשה לאחריו, נמצא כשפושטו שהוא ששה אורך על שלשה רוחב, ארכו כפלים כרחבו: