ברטנורא על משנה כלים יח:ג

אע״פ שמקבלים. כלומר אע״פ שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה.

טהורין. שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו:

ר׳ יוסי מטמא. כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כר׳ יוסי. ורמב״ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן ר׳ יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר, שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, ר׳ יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין:

ונקליטי המטה. שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל:

וחמור. תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור:

וחפוי. כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה:

טהורים. דהוי מתכת המשמש לעץ:

מלבן. לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה, הלכך טמאים, דכמטה דמו:

ומלבני בני לוי טהורין. לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי: