ברטנורא על משנה כלים יח:ב

המוכני. אופן כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח):

בזמן שהיא נשמטת. שאדם יכול לסלקה מן העגלה:

אינה חבור לה. והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:

ואינה נמדדת עמה. בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר׳ יוסי אינה נמדדת עמה:

ואינה מצלת עמה באוהל המת. שאם השידה בבית הקברות מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ׳ סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:

בזמן שבתוכה מעות. דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:

קמרון. כעין קובא שעושין על גבי השידה:

נמדד עמה. להשלים ארבעים סאה:

כיצד מודדים אותו. כשהוא קבוע:

ראש תור. באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. השידה בלא הקמרון הקבוע בה:

טהורה. אע״פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר׳ יהודה: