ברטנורא על משנה כלים טז:ד

תורמל. כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו:

קיחותיו. מסגרותיו, כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו:

סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

ציצתה. כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפים לקשרם בהן. ורמב״ם פירש, סקורטיא עור שאוכלים עליו, וציציתה. הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב:

טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא:

קטבוליא. עור שמציעים על גבי מטה. וקורים לו בערבי נט״ע, ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשים משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך:

הכר והכסת. כר קטן מכסת, ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו:

פחות מחמשה טפחים. משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת: