ברטנורא על משנה בכורות ז:ה

דדיו שוכבים. גדולים עד שנראים שוכבים כדדי אשה:

נכפה. נופל מחמת חולי:

אפילו אחת לימים. שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה:

רוח קצרית. שרוחו קצרה מחמת [מרה] השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש:

המאושכן. שכיס של ביצים שלו ארוך עד שמגיע לארכובה. בין שהוא נפוח מחמת רוח או מחמת ליחה:

ובעל גבר. בעל אבר. שנתארך הגיד שלו ונעשה גדול עד שמגיע לארכבותיו:

שנמרחו אשכיו. שנימוחו ביציו:

שרוח באשכיו. וע״י כן ביציו נפוחים:

שמראיו חשוכין. שהוא שחור. ואע״פ שאינו שחור ככושי. ולשון מרוח אשך, מראה חושך. ולאו בביצים משתעי קרא. ובעיקר הדין לא פליגי, שכל אחד מהם מודה במום שמונה חבירו דהוי מום. ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא, ומשמעות דורשין איכא בינייהו: