בית היוצר חלק א קנט

לו הרי שלך לפניך אף שנאסר בהנאה וא"כ שפיר חל ההקדש כיון דכ"ז שלא החזירו הוי של הגזלן ומה בכך שיש עליו חיוב השבה כנ"ל וצ"ע יע"ש. אמנם לפימש"ל בשם המטר"ח דהא דרב תלי' בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני א"ל כנ"ל. א"כ שפיר י"ל דרי"ו ס"ל כרבא דא"ע ל"מ כמבואר במלוא הרועים יע"ש וא"כ לית לי' הא דרב ורק כרבא ס"ל דל"ק הגזלן החפץ בשעה"ג כנ"ל וע"כ מימר שפיר קא' רי"ו דהגזלן א"י להקדישו לפי שאינו שלו וא"ש. ומעתה נחזי אנן רבה דאמר שינוי קונה כתיבא וכו' עכצ"ל דאינו סובר כרב דהגזלן קני החפץ בשעה"ג דא"כ לא הי' צריך קרא דאשר גזל דשינוי קונה דסברא הוא כנ"ל וגם ממשמעות הלשון דקאמר "שינוי קונה" משמע דהשינוי הוי עצם הקנין ולרב באמת השינוי גופי' אינו קנין כלל רק השינוי עיקרה לפוטרו מהשבה וממילא חל הקנין דגזילה למפרע כנ"ל. וממילא דלפי"ז עכצ"ל ג"כ במה דקאמר יאוש קינה ג"כ הכוונה דיאוש גופי' הוי' קנין עצמיי ולא חלות הקנין דגזילה למפרע כנ"ל: ומעתה מה מאד מיושב קו' התוס' הנ"ל על שי' ר"ת וגם קו' התוס' בב"ק דמקשים דמ"פ אביי לרבה מקרבנו וכו' והלא גם לדידי' יקשה דהא אי יאוש א"ק לא הל ההקדש כלל וא"כ קרא למ"ל פשיטא כמו לרבה בלפנ"י יע"ש אכן לפי הצעותינו הנ"ל מיושב הכל ע"נ בס"ד די"ל דה"פ אביי לרבה בשלמא לדידי שפיר י"ל דמיירי לפני יאוש ול"ק קרא למ"ל דפשיטא דהא אפי' ההקדש לא חל כלל כדא' רי"ו דגזל ול"נ הבעלים וכו' ז"א דה"ת לרי"ו לשי' דסובר א"ע ל"מ וא"כ ע"כ לית לי' הא דרב דהגזלן קונה החפץ בשעה"ג כנ"ל וע"כ שפיר סובר דהגזלן א"י להקדישו כיון דל"ה שלו משא"כ אביי לשי' דסובר א"ע מהני וא"כ שפיר אית לי' הא דרב דהגזלן קני החפץ בשעה"ג וממילא שפיר יכול להקדישו כיון דבאמת הוא שלו ורק דחיוב השבה עליו וזה יוכל לקיים גם אחר ההקדש כנ"ל וא"כ הו"א דגם להקריבו הוא כשר ולכן קמ"ל קרא דקרבנו דלהקרבה הוא פסול יען דצריך לקיים מ"ע דוהשיב אה"ג וא"כ אם יקריבנו תו והשיב לא נאמר בו כיון דיקנהו בשינוי מעשה כמובן (ואף כשכבר הקריבו וקנאו בשינוי מעשה ג"כ שפיר אימעוטי' הקרא דפסול כיון דכבר ביארנו לעיל דלרב דקני הגזלן החפץ בשעה"ג אזי הקנין דשינוי מעשה ל"ה עצם הקנין ורק דע"י השינוי פטור מהשבה וממילא נתעורר הקנין דגזילה למפרע כנ"ל וא"כ שפיר י"ל לאביי לשי' דסובר כרב א"כ אף אחר שהקריבו ונשתנה החפץ מ"מ שפיר פסול משום מצהב"ע כיון דבאמת השינוי גופא ל"ה קנין עצמיי ורק דעי"ז נגמר הקנין באי' הגזילה ושפיר חשוב מצהב"ע כנ"ל. ואמנם כ"ז יוצדק שפיר לאביי דסובר א"ע מהני. משא"כ לרבה לשי' דע"כ לית לי' הא דרב כלל כנ"ל (ויתכן יותר לגי' המהרש"ל דגרס איתבי' אביי לרבא בודאי א"ש מאד כמובן) וא"כ ע"כ הא דאמר דיאוש קונה היינו דהוי היאוש גופי' קנין עצמיי (וכמו באבידה דל"ל דהוי חלות הקנין למפרע כמובן) כנ"ל וא"כ שפיר ק' קרח דקרבנו במאי מיתוקמי' לדידי' אי לפנ"י פשיטא דהא ארי"ו גזל ול"נ הבעלים כו' (כיון דגם איהו ע"כ סובר כרי"ו דל"ק הגזילה כנ"ל) ואלא לאח"י הא קני ביאוש ול"ל דאף דקני ביאוש מ"מ פסול משום מצהב"ע כשי' ר"ת ז"א דר"ת שפיר קאמר סברתו אליבא דעולא דסובר דיאוש גופי' אינו קנין בעצם ורק חלות הקנין למפרע בשעה"ג כמו שהוכחנו לעיל ולכן שפיר י"ל דהוי מצהב"ע כיון דעיקר הקנין נגמר באי' הגזילה כנ"ל משא"כ לרבה לשי' דע"כ לית לי' הא דרב וא"כ ע"כ סובר דהיאוש גופי' הוי עיקר הקנין וא"כ לא נגמר הקנין באי' ובאופן זה בודאי גם ר"ת מודה דל"ח מהב"ע וא"ש דמיושב שי' ר"ת ע"נ בס"ד: ומה מאד נמלצו לחכי ליישב בזה קו' התוס' בב"ק דף ס"ז ע"ב שהקשו למה לא מקשה אביי גם לרב דגם איהו סובר דיאוש קונה. ולפמ"ש א"ש מאד דרב לשי' דסובר דהגזלן קני החפץ בשעה"ג לכל מילי וא"כ לדידי' שפיר יכול הגזלן להקדישו גם לפני יאוש דלא כרי"ו כנ"ל. וא"כ לדידי' לק"מ מקרבנו דשפיר יכול לאוקמי לפנ"י ול"ק פשיטא דטובא קמ"ל דההו"א כיון דההקדש שפיר חל כנ"ל וא"כ אף להקרבה הוא כשר ולכן קמ"ל דאעפי"כ פסול להקרבה כנ"ל וא"ש בס"ד. ומחמת הוצאות הדפוס אשים קנצי למילין וד' יזכיני לחדש תילי תילין לאמיתה של תורה ולילך תמיד לאורה כויעתר יצחק במוהר"א זצ"ל פרענקיל בעל נכד המחבר