בית האוצר חלק א קיד

שההרחקה היא ענף השנאה וא"ת מה אשיב אל לבי לבטחון בחיי כו' לזה אמר הוכח תוכיח את עמיתך ובזה לא תשא אתה עליו פי' בשבילו חטא כי כלום טעם תפיסת הצדיק הוא בשביל עון הדור (וע"כ) אם יוכיחנו הרי הוא ניצול ממ"נ אם חזרו בתשובה הרי אין כאן עונות שיתפס עליהם ואם לא חזרו הרי נפטרת מתפיסה כמו שגילה סודו ביד עבדיו הנביאים דכתיב ואתה כי הזהרת וגו' אתה את נפשך הצלת כו'. שוב בא לידי תנא דבי אלי' וז"ל וכי באחים מן האב והאם הכתוב מדבר אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקב"ה שאין לו אחים לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ולא לימות המשיח אלא צדיקי עולם שעושין רצונו בתורתו שקרא אותם אחים וריעים עכ"ל ותדע שמעלת אח יותר ממדריגת בנים כמאמרם ז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז כו' עד שקראה אחותי עכ"ל האוה"ח ז"ל כוונתו להסביר פירושו דדריש ז"ל קרא דלא תשנא את אחיך דנאמר לצדיקי הדור וע"ז יוקשה דאיך רמוזים הצדיקים בכאן ולכן כ' דאין נקראים אחים להקב"ה רק הצדיקים בלבד וזהו שכ' ותדע שמעלת אח יותר ממדריגת בנים כו' וכוונתו לתרץ הא דכלל ישראל נקראים בנים למקום ית' וכמ"ש בנים אתם לד' אלקיכם [וע' קידושין (דף ל"ו ע"א) דס"ל לר"מ דאפי' כשאין נוהגים מנהג בנים ואפי' אם עובדין ע"ז חלילה ג"כ קרוים בנים] ואילו אחים נקראים רק הצדיקים לבד ולכן כ' דמעלת אח הוא יותר ממדריגת בנים כו' ולכן לא יכונו באחים רק הצדיקים ואעפ"י שכלל ישראל קרוים בנים. והנה ממ"ש ז"ל בלשונו הטהור ויש לך לדעת שלא לכל ישראל בהשוואה יקרא הקב"ה אח אלא להקרובים והדבקים בד' כו' נראה כוונתו דע"כ רק הצדיקים קרוים אחים אעפ"י שכלל ישראל קרוים בנים והיינו משום דקורבת אחוה הוא קירוב ודיבוק יותר מקורבת בן וע"כ אין נקראים אחים רק הקרובים והדבקים בד' כו' וא"כ איפוא הנה סברתו ז"ל כסברת הבאר הגולה הנ"ל דקורבת אחוה הוא קורבה וחיבור יותר גדול מקירבת בן ויוקשה ע"ז מכמה דוכתי דמייתינא דמוכחי איפכא ואולם יש לומר עוד בדברי האור החיים פנים אחרים והם נראים יותר בכוונתו ואכ"מ

וע"ע סוכה (דף כ"ט ע"א) בשביל ד' דברים חמה לוקה ואחד מהן על ב' אחים שנשפך דמן כאחד ומדאינו כן בשום שאר קרובים אולי גם זה מטעם דברי המהר"ל הנ"ל דקורבת אחוה היא קורבה היותר עצומה ובאתי רק להעיר

כלל נא) אחר. בב"ר פרשה מ"ד ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' יוסי בן זימרא ר' יודן אמר כ"מ שנא' אחרי סמוך אחר מופלג ור' הונא אמר כ"מ שנא' אחר סמוך אחרי מופלג ע"כ וצריך לדעת בל' חכמים איך הוא וע' נזיר (דף ט"ו ע"א) במשנה הריני נזיר לכשיהי' לי בן ונזיר מאה יום נולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחות מל' יום ובגמ' אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן כו' ת"ש נולד אחר שבעים סותר שבעים (פי' מפסיד וס"ל דאחר שבעים הוי פירושו יום שבעים ואחד ואמאי מפסיד כלום לרב בלידת הבן הא יום הלידה עולה לכאן ולכאן ועולה נמי לתחילת הנזירות דבן נמצא דל' יום דבן כלים ביום ק' ויכול לגלח שפיר ביום ק"א. תוס') מאי אחר אחר אחר כו' פי' דאחר דמתניתין היינו אחר אחר ואיירי בנולד ביום ע"ב עש"ה ומוכח דהמקשן ס"ל דאחר היינו סמוך והתרצן תירץ דיש לפרש נמי תיבת אחר על זמן מופלג היינו אחר אחר [וע"ע דוגמת הך דנזיר בנדה (דף י"ד ע"ב) אמר רב חסדא מאי אחר אחר אחר וביומא (דף ו' ע"א) ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"ע אלא באחר אחר אבל בחד אחר מודו לי'] והנה בנזיר שם פריך אהאי שינויא דמאי אחר אחר אחר וז"ל הגמ' מאי אריא דתני נולד עד שבעים לא הפסיד כלום אפי' אחר שבעים נמי הא אמרת לא סתר אלא ש"מ אחר ממש וכן מתניתין לרב ש"מ ורב כמאן אמרה לשמעתתי' כו' רב דאמר כר' יוסי כו' עכלה"ג הצריך לענייננו וע"ש ברש"י ותוס' דנתקשו בהבנת דברי הגמ' דאמר וכן מתני' לרב ופירשו דה"ק דממתני' יש להוכיח דלא כרב ופי' זה הוא מקושי ההבנה ולולי דבריהם ז"ל הי' אפשר לומר לפענ"ד דכאשר הכריח דכוונת המשנה אחר ממש אמר וכן מתני' וודאי גם לרב היינו דגם רב מודה דכוונת המשנה אחר ממש אלא דרב פליג אמתני' באמת ולכן פריך ורב כמאן אמרה לשמעתתי' כו' דנהי דרב תנא הוא ופליג עכ"ז לא ניחא לי' לומר דרב יחלוק על דבר המוסכם מכל התנאים ולכן מהדר למצוא תנא הסובר כסברת רב ומסיק דרב דאמר כר' יוסי

ואולם עדיין יוקשה דל"ל להגמ' לומר האי וכן מתני' לרב דנהי דנתפרשו הדברים עכ"ז עדיין הם מלות מיותרות לכאורה והי' די לגמ' לומר אלא ש"מ אחר ממש ש"מ ורב כמאן אמרה לשמעתתי' כו' ונראה בזה אם נאמר דלשון חכמים בענין אחר סמוך ואחרי מופלג משתוה ללשון תורה אזי י"ל דכוונת הגמ' עפ"י ש"ס ערכין (דף כ"ד ע"א) איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשים ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר כו' ושם ע"ב מ"ט דרב דא"ק משנת היובל ושנת היובל בכלל ושמואל מי כתיב ואם בשנת היובל משנת היובל כתי' משנה שאחר היובל בשלמא לרב היינו דכתיב ואם משנת היובל ואם אחר היובל אלא לשמואל מאי אחר היובל (הא קרא קמא דבעי חמשים נמי לאחר היובל קאי) אחר אחר (כגון שתים ושלש שנים אחר היובל איכא גירוע אבל אקדשה בשתא דבתר יובל ליכא גירוע) עכלה"ג הנה דנחלקו בזה רב ושמואל בלישנא דקרא דשמואל מפרש לי' לאחר דקרא אחר אחר ורב מפרש לי' אחר ממש והנה י"ל דזה עיקר טעם פלוגתא דרב ושמואל הנ"ל דרב לא מיסתבר לי' לפרש תיבת אחר אחר אחר וא"כ כיון דקרא אחר ממש קאמר על כרחך קרא קמא איובל עצמו קאי וע"כ ההכרח לומר דמקדיש ביובל עצמו קדוש ונותן חמשים ושמואל ס"ל דשפיר יש לפרש אחר אחר אחר ולפי"ז הש"ס דנזיר הנ"ל ה"ק וכן מתני' לרב היינו דרב גופי' לפי מאי דס"ל בערכין דאחר היינו אחר ממש ואינו מתפרש על אחר אחר א"כ מודה נמי וודאי דכוונת האי אחר דמשנה נזיר הנ"ל הוא ג"כ אחר ממש [וא"צ לראי' מהא דמאי ארי' דתני עד שבעים כו' דבלא"ה נמי תיבת אחר גופי' דמתני' מתפרש בהכרח כן לפי סברת רב עצמו לטעמי'] אלא דרב פליג אמתני' וע"ז פריך ורב כמאן אמרה לשמעתתי' כו' ומדוייק הלשון וכן מתני' לרב בס"ד ובאתי רק להעיר

וע"ע ערכין (דף כ"ט ע"ב) אחר היובל שנים תקנה סמוך ליובל מופלג מן היובל מנין כו' והוא מספרא בהר פרשה ג' ברייתא י' וסתם ספרא ר' יהודה וא"כ יש ללמוד דס"ל לר' יהודה דאחר סמוך

ועיין גור ארי' דברים פרשה י"א פסוק ל' ד"ה אחרי שביאר שם טעם הפלוגתא אי אחר סמוך ואחרי מופלג או להיפוך ע"ש שכ' סברת כל אחד מהם מהו וע"ש עוד שכ' דאפי' למ"ד דאחרי מופלג אין הכוונה שמוכרח להיות מופלג בזמן דווקא רק הכוונה שהדבר המוזכר בל' אחרי אין לו חיבור וצירוף אל הדבר הנזכר קודם לו והוא מחולק ומובדל ממנו ואינו דבר אחד עמו עש"ה והנה מש"ש הגור ארי' ז"ל וז"ל ומ"מ אע"ג דאמרי' אחרי מופלג מצאנו אחרי סמוך אחרי מות שני בני אהרן שבאותו יום שמתו בני אהרן נאמרה הפרשה והיינו דאע"ג דאחרי מופלג לא נאמר כמה הוא מופלג כי אף שעה אחת נקרא מופלג רק כאשר כתיב אחר הוא סמוך כאילו הי' מעשה אחד עם מעשה הראשון ולפיכך כתי' אחר ואחרי מופלג שהוא מחולק ומובדל ממנו וזהו מופלג עכ"ל והנה מה שהקשה מאחרי מות שני בני אהרן [והוא קושית התוס' גיטין (דף ס' ע"א) ד"ה ופרשת] ותי' דאף שעה אחת נקרא מופלג י"ל דלמ"ד דאין מחוסר זמן לבו ביום ע' זבחים (דף י"ב ע"א) ומנחות (דף ה' ע"א) ועוד בכמה דוכתי אזי כל שהוא באותו יום לא חשיב שעה אחת הפסק כיון דאין החסרון זמן דבו ביום חסרון כלל ולפי"ז י"ל דפלוגתא דאחר סמוך ואחרי מופלג הנ"ל בפלוגתא דאין מחוסר זמן לבו ביום הוא דפליגי [דהא דאין מחוסר זמן כו' פלוגתא דאמוראי הוא בזבחים ומנחות שם]