בית יחזקאל (מיכלסון) נ

מה שתראה העופות אצל הספינה לא משום דנפישי מיא כי שם לא יהיה עופות אלא משום דרדיפי מיא סימן העופות לא להודות קרוב היבשה אבל אלו העופות מורות דרדיפי מיא שהמים יהיו רדופים מהסער הגדול שיבוא, והנה אמרו רז"ל הספנים רובם צדיקים ופרש"י לפי שהם תמיד כמקום סכנה ומשעבדים לבם לאביהם שבשמים וכמ"ש דוד יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה וגו' ויאמר ויעמד אינו מובן כי מי אמר להם שיעמד רוח סערה, אבל לפי דברנו שהמה דאו מעשי ה' ונפלאותיו על ידי התראות זה העוף וכאלו אומר להם שיעמד רוח סערה ועי"ז ישתדלו בתחבולות ובתפלה וזהו ויזעקו אל ה' וגו', ויהי' זה העוף מעודד ליורדי הים שה' מאיר עיני המשעבדים לבם אליו שידעו להזהר במה שיקרה אותם, וזהו ציה אומרת כאלו תאמר לנו על ידי בחינת טבעה זה הכ' אור זרוע לצדיק במה שתודיע עת בוא הסער והוא רעה מ"מ ע"י ידיעת הרעה טרם תבוא היא כמו זריעה אשר היא ג"כ רעה כמ"ש הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע מ"מ אינה רעה בהחלט כי אם בוא יבוא ברנה וגו' ככה ג"כ זאת רעה הרעה לא תהיה עוד רעה מוחלטת כי אם כאור הזרוע לצדיק והם הספנים אשר רובם צדיקים ויהי הידיעה כמו הזריעה התלויה בהשתדלות האדם להוציא ממנה פרי תבואה וג"כ כאן ישתדלו להדיח מעליהם רעת הסער, וזה ולישרי לב שמחה הם הספנים המשעבדים לבם לאביהם שבשמים וע"י חרדת הים יתפשט עקמומיות שבלב וכמ"ש בשיר ברקים לא נבראו רעמים אלא לפשט עקממיות שבלב ע"ש וזהו ולישרי לב מעקמימיות שמחה שידעו להנצל ע"ש, ובספרי דגן שמים דף מ"ד ע"א ד"ה ת"ש יורדי הים, ושם דל"ב, כן בעת ההוא, לפני כל נדרי, בכניסת היום הקדוש והנורא, נחפשה דרכינו וכו' לפני הרעש ח"ו, ועי' בס' צלצל כנפים, והארכתי בזה בהתעוררת מוסר לפני כל נדרי בקרלסבאד בשנת תרע"ה: והזכרתי מה שאומרים בשם הגאון מווילנא זצ"ל על הכ' (שמואל ב' י"ב) ויאמר דוד חטאתי, ויאמר אליו נתן: "גם ד' העביר חטאתך", והנה אחרי מלת חטאתי יש פסקא באמצע הפסוק, שלא כרגיל, והוא מבאר זאת, כי באמת כל ודוי צריך להיות לכה"פ משלשה המלים האלה: שחטאתי עויתי פשעתי", ומדוע לא אמר רק "חטאתי" לבד? אך מהמלה חטאתי לבד, נשבר כ"כ לבו בקרבו, עד כי לא יכול עוד לדבר יותר, ובאה פסקא באמצע הפסוק לאמר, שנפסקו דבריו באמצע, וז"ש (תהלים ל"ב) חטאתי אודיעך, עוני לא כסיתי, אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה, זאת אומרת, שבאמת הי' חפץ לגמור את הדבר ולהודיע גם מהעון והפשע שבקרבו אלא שנעתקו מלין מפיו וד' הבוחן לבבות מחל לו גם באמרו חטאתי לבד, וראיתי לגדול א' שכ' על דברים אלו "מה נורא הדבר, כשאנו שמים אל לבנו אם דהע"ה לא הי' יכול לגמור מרוב שברון לבו את הודוי, איך אפשר לנו, הקטנים שבקטנים, לכפול ולשלש את הודוי בשויון רוח, והננו מוסיפים עוד סרה בזה בעברנו על ה"על חטא, שחטאנו לפניך בודוי פה", כי כל הודוי שלנו הוא רק מן הפה ולא מן הלב, מן השפה ולחוץ ולא יותר, ועיין בס' שמחת ישראל ח' תורת שמחה אות רי"א, רצ"א, רכ"ג: ולפני תפלת נעילה עליתי שוב על הבימה ואמרתי דרוש קצר, הצעתי הגמ' (יומא דע"א) ת"ד וכו' ייתין בני עממיא, לשלם וכו' עבדא דאהרן, הזכרתי צרות הזמן, אש המלחמה בוער, ונהרי נחלי דם שוטפים כמים, בנינו על שדה קטל יצאו ואינם, מלחמות גדולות ונוראות שוד ושבר, גזירות ורדיפות גירושים וטלטולים צרות ומצוקות אין מספר, אלפי רבבות משפחות ישראל נהרסו עד היסוד, בחורנו לטבח