בית יחזקאל (מיכלסון) שצז

שיוכל לשוב כמו שא"ל אמו עד שוב אף אחיך, ואם הי' לבן יודע כזאת לא היה מאמין לו ע"ש, ואינו מחויב לעשות כמנהגם, וכן י"ל ע"ד הצחות, ואין הענין סובל אריכות, ועי' (מגילה די"ג ע"ב) אמרה לי' אית אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה ע"ש, ובתוס' קידושין שם, וברש"י דסו"פ מסעי, ובשו"ת דמשק אליעזר סי' ק', ובמגילה דט"ז, שוב ראיתי בס' תכלת מרדכי ויצא שכ' עפימש"כ בס' נחל קדומים בשם רבינו אפרים דרחל ולאה הי' תאומות אלא שלאה נולדה לפני רחל ע"ש וברש"י תולדות דקודם בלידה הוא אחרון ליצירה, ויעקב חשב א"ע לבכור נגד עשו ולשיטתו חשב את רחל לבכורה, אבל לבן חשב ללאה לבכורה לפי שנולדה קודם, א"כ גם יעקב הסכים שלא להשיא הצעירה לפני הבכירה אלא שהי' סובר דרחל היא הבכירה ר. ולכן קיי"ל כן: והנני ש"ב ידידו סימן סא ב"ה כ"ז אד"ש תרס"ה פלונסק. לכ' י"נ הרב הגאון הג', מ' חיים דוב נ"י גראס אבד"ק פעטריווא באונגרין. מכתבו השגתי כו' ואשר הציע לפני קושי' הגה"ק מהר"ש רוקח אבד"ק בעלז בהגש"פ זכר למקדש כהלל וכו' לקיים מה שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו, דנקט הכ' דפסח שני, והול"ל לאתויי הכ' מפ"ר ומצות על מרורים יאכלוהו, ובנו הגה"ק מ' יהושע זצ"ל א' דיתכן יען עתה אין לנו קרבן פסח בפועל, ועכ"פ הננו מחכים לישועת הש"י כי קרובה לבא ויבנה מקדשו, עוד עד זמן הפסח שני, ונקריב הפ"ש, ע"כ אנו אומרים הלשון לקיים מש"נ על מומ"ר יאכלוהו לרמז זה, כי אנו מצפים לקיים הכי בפ"ש, וכשנאמרו הדברים לפני הגאון מ' יוסף שאול נ"ז זצ"ל אבד"ק לבוב תמה וא' הרי ציבור אין עושין פ"ש, והשיבו א' שדברי הרב מפורשין בירושלמי פ' מי שהי', ניתן לישראל לבנות בית הבחירה רי"א צבור עושין פ"ש עכת"ד: הנה פשוט י"ל עפימש"כ בס' העמק דבר (שמות י"ב א') לתרץ השינוי דבפסח מצרים כתי' צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו, ובפ' בהעלותך כתי' באכילת פסח שני על מצות ומרורים יאכלהו, משום דבפסח מצרים מצות אכילת פסח, ומצות אכילת מצה שניהן שוים במצוה ורק המרור טפל להם, ומכאן למדנו דאף בפסח דורות ג"כ כשר בדיעבד בלי כריכה כדאיתא (פסחים דקט"ו.) יכול יהא כורכן בב"א ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל ואכלו, את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות משמע דשניהם שוין, ובפסח שני הפסח הוא עיקר המצוה, ומצות ומרורים טפלים לו, ועיקר הלימוד הוא מדכתי' על מצות ומרורים, ומשמעות על הוא שגבוה מהם במעלה. ומש"ה בהא דהלל היה כורך מצה ומרור, מייתי הקרא דבהעלותך ולא הקרא דפ' בא דקדים, אלא עיקר ההוכחה מדכתי' על מצות ומרורים משמע שהם טפלים לו, לכך היה כורך ביחד, אבל גבי פסח מצרים ודאי דמצות אכילת מצה שוה לאכילת פסח. ע"ש, הן אמת דלכאור' דבריו תמוהים דהא בגמ' שם למדין דכשר בלי כריכה מקרא דעל מצות ומרורים וכו' הנא' בפ"ש, אבל הרואה שם ברשב"ם ד"ה יאכלוהו וכו' דכתי' לעיל ואכלו את הבשר, משמע דלמדין מקרא דפסח ראשון, ובהגהות מהר"ב רנשבורג שם מבואר דלפי' הרשב"ם נראה דכן היה הגירסא בגמ' תלמוד לומר מצות על מרורים, היינו מפ"ר, וע"ש בהגהות הרש"ש, ורב א' הקשה על דברי ההע"ד הנ"ל, אבל הוא תירץ א"ע בשו"ת השיב דבר סי' ל"ב ע"ש, ולפי"ז מיושב קושיות