בית יחזקאל (מיכלסון) כד

נודע בשערים בפעולותיו הטובים אשר עשה עבור רבים מבני עמנו, המכובד בפי כל וכו': וע״ד זקננו הגה"ק ד' נטעלי אכד"ק בירגורייא ערך חמשים שנה, ורבים מגדולי ארץ שלחו אליו לדרוש דבר אלקים, ויגוע יצחק זקן ושבע ימים י"ד אייר שנת תדר"ך על במתי עב עלה השמימה, ואחר טהרתו הכניסו מטתו לבהכנ"ס, ויבכו אותו בל העדה, וספדוהו שלשה הגבורים ה"ה זקננו הר"ר שמואל אלי', ואחיו הגאון מ' דובעריש ששוורדשארף אבד"ק גוריי (אשר גם הוא היה חתן זקננו הר"ר יחזקאל מאיר תאומים ווייגבערג), והג"מ ישעי' צבי העללר אבד"ק פראמפאל, נכר דודנו הג"ר ברוך פרענקל, ובתוך השבעה בא הגה"צ מ' יחזקאל אבד"ק שינאווי לבירגודייא לספדו וכו' תנצב"ה: מקובלני בי בעוד היות זקננו הגה"ק מ' שמשון מייזלש רב בזאלקווא, הי' בנו זקננו הגה"ק מ' משה צבי הירש אב"ד בעיר בילגורייא, וכאשר נאסף אה״ק מ' שמשון מלא בנו הג"ר משה צכי הירש וישב על כסא אביו, ובהיותו עוד בבילגורייא לא הי' לו בן זכר זמן רב, לימים נולד לו בנו זקננו הג"ר אביגדור, ויהי' ביום השמיני, יום המל הילר, ויעש אביו הרב משתה גדול לכל אנשי עירו, וברבו אנשי העיר את דבם אבי היצר ואמו, בי אחרי ימלאו שני חייו, ימלא בנו את מקומו, ויענהו אמן. ובעזבו את בילגורייא והילד עודנו רך בשנים, ויהי בי גדל הילד על ברכי אביו שמעו הלך למרחקים, וכשהי' בן ח"י רכ פעלים בתורה ובהוראה, שמו אנשי בילגורייא פניהם לזאלקווא אל זקננו הנדמצ"ה, ואמרו לבנו הנ"ל שמלה לך קצין תהי' לנו, והביאו לו כתב דבנות מעידם, וימאן זקננו הג"ר אביגדור לעזוב את הוריו, כי נפשו קשורה בנפשם, ושבו הבע"ב לעירם בתשובה כי הרב איננו חפץ לקבל על שכמו משרת הרבגות מבילנורייא, ויבאו הנשים הכבודות וקראו אספה, ואמרו לבעליהם ראשי הקהל הל, לבו ועשו נסיעה פעם שנית לזאלקווא בטענה זו, בי בעת סעודת הב"מ בדכו אותם כי ישב על כסא הרבנות בעירם, והם ענו אמן, ע"כ ההברת עליהם לקיים הבטחתם, וראשי הקהל כן עשו, ובבואם שנית לזאלקווא עם טענתם זאת, ענה ואמר זקננו הגרמצ"ה בי הצדק אתם, ובנו הרך בשנים והאב בחכמה נסע עמהם ויהי לאבד"ק בילגורייא, והאריך ימים על כסאו ערך חמשים שנה, וירא בנים וב"ב, ויגוע ויאסף אל עמו, ויקברהו בעירו, ואחריו ישב על כסאו חתנו זקננו הר' יצחק נטע ברלינד, אחריו ישב על כסאו חתנו דודנו הגה"ק ר' נחום פאלאסט ומנ"ב שם, (ועיין לעיל העדה ד'): זקננו הגאון הגביר המפורסם בתבל בשם ר' לייבשל תאומים זאוויחאסטער (הנ"ל הערה ד') אשתו הצדיקת א"ח מרת גיטל ע"ה, מלבד נדבת רוחה בדבר הצדקה אשר עשתה, ומעשיה הטובים רבו מלספר, ופ"א כאשר מי הנהר וויכסל שטפו בעיר זאוויכאסט, והרבה אנשים נשטפו בזרם המים, עמדה היא על שפת הנהר וצרור הכסף בידה, ונתנה להמצילים את הנטבעים, בעד נפש מישראל ב' אדומים, ובעד א"י אדום א', ועוד רבות כאלה, עוד היתה משכלת אל דל להרגיע רוחו, ופ"א בא לביתם אחד מאחי בעלה הרבנים, בעת שהגיע לפרק להשיא בתו והשעה דחוקה לו, וז' הר"ר לייבשל שמח מאד עם אחיו הגאון, והתחילו להשתעשע בד"ת, אז אמרה היא לבעלה: הלוא מגמת אחיך עם ביאתו לביתך הוא שיושע על ידך להשיא את בתו, הן לו מקודם בדי מחסורו, וידע בי לא לריק היתה ביאתו הנה, ואחר ישב אתך ימים אחדים בנפש שבע רצון ותפלפלו בד"ת בחפץ לבבכם, וכן עשו זי"ע, עב"ל: