בית יחזקאל (מיכלסון) יח

פרעריאל, ומשם לעיר יאסי, אשר נאלצתי לאשר התעודות אצל הציר הרוסי, והייתי מתאכסן איזה שעות בבית יד"נ ש"ב הגה"צ מ' שלום גוטמאן אבד"ק יאסי, ונסעתי הלאה עד תחנת אונגעני היא גבול מדינת רוסיא, בדרך מסעי שם נפלת בפח שוללים והומסים, ות"ל נצלתי בדדך גם (כאשר יסופר באריכות בפנקס היומי), ועי"ז הייתי מוכרח להשאר על לינת לילה בעיר קורינעשט, ונסעתי הלאה לבעסיראביען, ולנתי ליל אור ליום ה' שלח כ"א סיון בבית ידידי הרה"ג די"ל צירלזאהן בעיר קישינוב, וביום ה' בבקר נסעתי הלאה דרך בענדר, ראזדערגי, זמערינקא, קאזאטין, ברריטשוב... ובאתי עש"ק שעה ששית אחר צהרים לעיר ליכאווני, ונשארתי שם לשבות ש"ק, ביום א' נסעתי הלאה, וביום ב' כ"ה סיון באתי לווארשא, ומפני המלחמות אשר סביבות ווארשא לא יכולתי לבוא לעירי רפלונסק, וביום ה' ראה ב"ה מנחם אב כבשו האשכנזים את זוארשא והתפרצו העירה, וביום ב' שופטים ער"ח אלול באו איזה אנשים מפלונסק כווארשא עם פקודה מהנציב האשכנזי בפלונסק כי נתן צו שאבוא לביתי לקבל משרת הרבנות, ונסעתי ע"י סבוב דרך סובטשוב, ווישגראר, ובאתי על ש"ק לפלונסק ת"ל בשלום אל ב"ב, אחר רוב הנדודים והצרות שעברו על ראשי, כי לנסוע ישר לא היה עוד באפשרי, בי המבצר מאדלין הי' עוד ביד הרוסים, שמעתי מזוגתי הרבנית, ומבניי, בשמחה מהולל בדמעות, את הצרות והעינוים, הפחדים והבהלות, אשר סבלו במשך השנה, אשר הייתי רחוק ממעוני, נודעתי משלום בניי בזגיערז, משלום בית אמי ומשפחתי: באור ליום ד' וירא ט"ו מרחשון שנת תרפ"ב, באו אלי מכתב ותלגרמא מהפרנסים הקצינים ואלופים מווארשא, בחת"י הגבירים המפורסמים, מופלגים ואפדתים, חכמים ושלמים, רוזנים ושועים, בו' מו"ה ליבש ראווידזאהן, ומ' ישעי' דוזינבוים, ושאלו אותי אם מסכים אנכי לקבל עלי משרת רבנות בווארשא, והשבתי להם הסכמתי, אם אמנם ישיבת כרכים קש"ה, ובמשך השנים אשר ישבתי בפאונסק הציעו לפני, ובקשו פני מכמה ערים גדולות לבוא אליהם, כמו מעיר וולאצלאוועק, ועי' בס' המאסף שנה ה' סי' ר', שעדליץ, רארום, קיעלץ, פיעטרקוב, פלאצק, ואנכי לא חפצתי להעתיק דירתי מפלונסק, אבל עכשיו שיצאו כמה מוסרים ומלשינים נגד ראשי בגמ' ר"ה די"ז ע"א והמסורות וברש"י שם שפשטו ידיהם בזבול כו' שהחריבו וכו' דהא אקמצא וב"ק חרב כו' ע"י מסירה, ובהרמב"ם ה' עדות סוף פי"א כתבתי על הגליון בזה"ל בדפוסי' אחרים בהרמב"ם יש כאן גם הלכה י' בזה"ל המוסרין ואפיקורסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא ראשי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרים פתותין הן מן העכו"ם, וכו' ובהרמב"ם (פ"ג ה"ב) מה' ממרים, כתבתי על הגליון בזה"ל: ״בדפוסי' אחרים יש בזה"ל מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבע"פ וכו', והרי הוא כשאר כל האפיקורסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל וכו' ע"ש שהעתקתי כל לשון הרמב"ם, והכ"מ באריכות בדפוסי' אחרים ואכ"מ, ונודע המסירות נגד הר"ן ושאר גדולים שהובא בשו"ת הריב"ש סי' שע"ז, וסי' שע"ו, ונגד זקני רבינו בעל תוס' יו"ט שהובא במגילת איבה, ובדברי ימי ישראל חלק שמיני ת"א מצד מ"ג והלאה, וכל צרת שנת ת"ת בא ע"י מסירה כמסופר בס' יון מצולה, והובא בס' קורות פאדאליא, ובדברי ימי ישראל, והמסירה נגד הגאון ר' צבי הירש הענא אבד"ק אנשבאך שנז' בשו"ת חו"י שישב כלוא