בית יחזקאל (מיכלסון) יד

בימים ההם יצאה הגזרה שהרבנים מוכרחים לדעת שפת רוסיא, והיה לי אז הרבה יגיעה ונדודיםם, וביום ועש"ק תשובה שנת תדנ״ב עמרתי למבחן, יחד עם עוד חמשה רבנים, לפני שר הפלך והקנמיסיא בעיר דאדום, ות"ל יצאתי בדימום היותר טוב, במשך שבתי כמה חדשים בקיץ תרנ"א ברארום, הביאו לי שמה ראשי הקהל מעיר רוזאן פ' לאמזא כתב רבנות מעידם, באופן אשר בתחלת ימי החורף הבא אבנא עליהם, אבל בבואי לביתי הוחלט אצלי להשאר הלאה בקרסניבראד, ראשי הקהל מרוזאן הזטינו אותי לד"ת לפני כ"ק אדמו"ר לגור זי"ע וזביתי בדין, ונשארתי בק"ב עוד ערך שתי שנים, בקיץ תרנ"ג נשכח ברכתי בקול כנהוג להתעטף בציצית ורציתי לעלות לארון הקודש לדרוש תוכחה ומוסר כמנהג ישראל, והנה האיש ששלח לי האיגרת עמד לפני מעוטף בקיטל ותקע לי כפו! אני לא אמרתי לו דבר ולא חצי דבר, כי ידעתי מחשבותיו הרעים, אחר שראה שבמשך שנים הרבה לא הי' ספוק בידו להכעיסני והייתי מן הנעלבים, חשב שאם יבזה אותי בדרך הזה שישלח לי נייר מטונף עם מטבעות קטנות שאין שוים אפילו פרוטה, וזה יעשה איזה רגעים קודם כניסת יום הקדוש, אז אם יבא אלי בבית הכנסת ויתקע לי כפו, בודאי אבא לכלל כעס ולכלל שטות לחלל את יום הקדוש בדבור קשה אכן זכות אבותי וזכות רבותי עמדה לי שלא אמרתי דבר, ולא הרגיש שום אדם מן המעשה שהי'. כי דרשתי קודם כל נדרי בשובה ונחת, וזכיתי להתפלל בכונה כל היום: ויהי כאשר באתי לביתי במוצאי יום הקדוש שמח וטוב לב, ספרתי לזוגתי הצדקת תי' מן המעשה שהי', והנחתי הנייר והמטבעות בארגז: מה שראיתי בעיני אחרי כן לא אגיד ולא אספר העת, כי עת לחשות ועת לדבר, רק זאת אספר עוד שעברו ימים ושנים והוא הלך בדרך כל הארץ, וקרוביו באו אלי להספידו, ואמרתי מיתה מכפרת, ואז השלכתי האיגרת והמטבעות לתוך קברו בארץ, ותשקט הארץ! והנה ידעתי גם ידעתי שרבים מן הקוראים בספר הזה יאמרו, מה זה ועל מה זה באת לספר ממעשה שהי' כדי להתפאר ? ומה זה שאתה באת לפאר ולהלל את משפחתך כו' ולזאת החוב עלי לאמר, כי מצינו (בשמואל א' כ"ד) שהי' ביד אדונינו דוד להרג את שאול שרדף אותו, אך לא שלח ידו בו כי משיח ה' הוא, ואחר ששמע שאול שהי' סיפוק בידי דוד להרגו אמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה, ואתה הגדת היום את אשר עשית אתי טובה, את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני, וכי ימצא איש אויבו ושלחו בדרך טובה וה' ישלמך לטובה תחת היום הזה אשר עשית לי, שפסוקים הללו צריכין ביאור, כי מה לו לשאול להבטיח לדוד שהקב"ה ישלם שכר לעושים הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ז ומבאר בבינה לעתים ת"ב דרוש ל"ד שהראש לכל המדות ישרות הוא לעשות הטוב והישר בחשאי, ולא עמלק"פ ולא להתפאר או להשיג כבוד, והמופת הגדול בשלמות הפעולה הוא, כשאין מפרסם הטוב והישר שעשה, אך אם מגיד לאחיו בחוץ מורה שכונתו הי' ההלול והשבח: מעתה שאול שמע מדוד שהי' בידו להרגו ולא הרגו אף שכמעט הי' מותר להרגו, כמ"ש הבא להורגך השכם להרגו, לזאת אמר שאול לדוד צדיק אתה, האמנם מיד הרגיש שאול שהגזים במעלות הפועל, כי אלו הי' דוד מסתיר המעשה הטוב שעשה ולא יזכרנו בפיו ראוי לכנותו צדיק, ומאחר שלא עשה כן, אלא הגיד לבעל הדבר עצמו שיחזיק לו טובה או להתפאר, א"כ אין זה פעולה אשר בשבילה צדיק יקרא, לזאת אמר