בית יחזקאל (מיכלסון) יג

שנדונו לשרפה עפ"י חו"ד הצענזור המפורסם לבו"ר מלא נחשים ועקרבים, ובהם בל ד' חלקי ש"ע ד' לבוב תרל"ו, שו"ת מהרש"ל, שו"ת ח"ס. ועור, מה נאמר ומה נדבר לא אוכל לכתוב יותר מהשערוריה הזאת כי הציקתני רוחי ולבי יתד כמעט ממקומו, וחזון למועד אי"ה אספר במק"א כל המאורע באריכות למען ידעו דזר אחרון לקשור את המוסרים לעמוד הקלון לדראון עולם: וזוגתי הרבנית הצ' ע"ה, שני ימים לפני צאת נשמתה הטהורה, הציגו מטתה המל. בחדר אשר בו אוצר ספריי, יען החדר הוא גדול ורחב, והאויר טוב להחולנית, והיא בהביטה על הספרים אשר אצל הכתלים מסביב, אמרה אלי כי לא ניחא צה לשכוב בחדר שעומדים ספה"ק, אבל אנכי נחמתיה ואמרתי הלוא נתת לי למכור חלק גדול מתכשיטיך כי אוכל לקנות ספרים כחפצי, וזאת תהי' כך לזכות, אז ענתה ואמרה אלי בנהמת לבה בקול דחמה דקה בזה"ל: ״געדענקסט ויפיעל מרערען איך האב פערגאסען אין דעם טאג ווען מ'האט דיר די ספרים ארויסגענומען פון שטוב אין קרסניבראד"! והורידה דמעות חמות בעת דברה אלי הדברים האלה: הס' קול שמחה בראשית בפי' גמ' גיטין דף ח' חד אמר נימא מצא וח"א זבוב מצא והקב"ה אמר אלו ואלו כו' כי הם רצו להורות לנו עד היכן יד ד' מושלת וא' כי נימא הוא הפחות והקל שבנמצאים והיא היתה סיבה לדבר גדול כזה שכמעט נחסר שבט בנימין וכו' ע"ש, ונזכרתי ממה שמסופר בס' מגלת איבה לזקני מאורן של ישראל בעל תוס' יו"ט ז"ל, מהצרה הנוראה שהביאו עליו שונאי חנם, ועכ"ז הי' מוחל להם בלב שלם לכל שחטאו ופגעו בכבודו ובממוני, לפי שקיבל היסורין באהבה, וראיתי בס' ממשה עד משה דפ"ז שכ' שכאשר נסעתי על כסא הרבנות לפה קארצאג, הייתי אצל מרן ש"ב בעל מהר"ם שיק זי"ע, וקודם שקבלתי ברכתו אמר לי: מצוה ראשונה שנצטוו בה הרבנים הוא לסבול ולסלוח לכל הפוגעים בכבודו כמ"ש בספרי על הקרא איכה אשא לבדי, (ועי' בס' אור ישראל (סלנטר) דע"ד ע"ב, ודפ"ז בענין פלימו בעיוהכ"פ בגמ' קידושין (דף פ"א) ובס' שמן הטוב דל"ט], ואספר לכם מעשה נורא איש אחד היה בעירי עשיר בממון ועני בדעת ששנא אותי בתכלית השנאה, פעמים אין מספר פזר ממונו להרבות לי שונאים, גם קיבץ חברים לעשות פירוד בקהלתי, וכבר הי' לו שוחט, אמנם באיזה ימים נתפרדה החבילה, ופעם אחת איזה רגעים קודם שהלכתי לבית הכנסת בערב יום הקדוש הביא לי משרת שלו איגרת, והגם כי מעודי הי' דרכי שלא לראות ושלא לספר המתנות שרגילים להביא אחר תפלת מנחה בערב יוהכ"פ, אמנם יען שמאיש הזה מעולם לא קבלתי שום מתנה, והאיגרת הי' מלא בנייר, פתחתי אותו לראות מה שכותב ומה שמבקש, חשבתי, אולי עלה בלבו לבקש ממני שאמחול לו מה שחטא כנגדי מאז באתי בשער העיר: פתחתי האיגרת ומצאתי יריעה בתוך יריעה, נייר על גבי נייר בלי שום אות, עד שמצאתי באחרונה נייר מטונף ובו הי' מונחים חמשה מטבעות ישנות בלי צורה (אלטע אבגעוועטשטע זעכסערל)! עמדתי משתומם, האיך אדם שעמדו אבותיו על הר סיני יעשה כזאת איזה רגעים קודם כניסת יום הדין הגדול והנורא! עיני זלגו דמעות עד אין שיעור, כי יראתי שדבר הזה יבטל אותי מכונת התפלות ביום הקדוש, הלכתי לביהכנ"ס בלב נשבר: ויהי כאשר התפללתי התפלה שנוהגין להתפלל קודם כל נדרי שחיבר בעל חיי אדם, עלה במחשבה לפני, שאמר לי מרן רבינו משה איש האלקים, שמצוה ראשונה של הרב הוא להיות מוחל וסולת לכל מי שחטא ופשע נגדו!