בית אברהם לנדא קצד

לוקין משום שניתן להשבון א"כ אמרינין דהענין נתקיים בשעת מעשה רק חיובא דהשבה עלי' בשתות או לבטל המקח לגמרי ביתר משתות ובזה מתקן הלאו וא"כ כל היכא דאיכא ספיקא במלתא ליכא עלי' חיוב השבה או חיובא לבטל הקני' או ההתחייבות שנגמר כבר רק דאכתי צריך לטעמא דדרך שערים להשתנות להפוסקים כר' יעקב גבי אם בריא הוא ומפקין ממונא בזה ובזה צריכין לסברת המרדכי דלא דמי להתם מחמת דדרך להשתנות השער וכל זה שייך בענין אונאה משא"כ לגבי מום במקח בההוא רסי' רל"ב דלא נלמד דהא אף בקרקעות הדין כן ורק מסברא בעלמא דקנין בטעות חוזר וכיון דאיכא ספיקא בגוף החיוב ממילא אמרינין המע"ה ולדעתי הדבר מוכרח כמו"ש והוא ברירא דמלתא ואפשר גם הנתיבות נתכוין לזה ונשמט איזה תיבות מהדפוס ולפ"ז אין חילוק כלל בין שתות או יתר משתות אף שהענין נגמר עפ"י התחייבות כמו בנ"ד מ"מ מספיקא לא מבטלין וליכא עלי' חיובא דביטול הענין מחמת אונאה עד שיבורר. ומ"ש ידידי מחשובת פ"מ דאף בנתייקר אח"כ שייך אונאה בלא קיבל מעות הנה הס' הנ"ל אינו ת"י לעיין בו ולדעתי יש לפקפק בזה טובא לדון דין אונאה בדבר העתיד ואדעתא דהכי נחתי תרווייהו לקבל עליהם הספק הזה וכן דרך הסוחרים ומזלי' גרם והנה (בסי' ר"ט) הקשה הב"י על דברי הרמב"ם שכתב בערימה של חטים דיש להם אונאה מהא דאמרינן מה שעזי חולבת וכו' וכתב שם הד"מ דשם מיירי בליכא שיעור אונאה וכן כתב שם הט"ז משם יש ראי' לדברי הפ"מ דאף בספק העתיד שייך אונאה ואמנם בהגהות דו"פ תמה על הב"י והד"מ דאינו ענין לאונאה ומתוך לשון הדו"פ משמע דהב"י וד"מ מיירי היכא שלא פירש בהדיא אבל במפרש והדבר הוא בספק העתיד בוודאי לא שייך אונאה ולא דמי לע"מ שאין לך עלי אונאה דלא מהני מחמת דלא ידע דמחיל אבל בספק העתיד מהני לכ"ע במפרש דעל דעת זה נכנסו שניהם וראיתי בס' מחנה אפרים (דף כ"ז ע"ב) שכתב ג"כ על דברי הב"י הנ"ל דלא שייך דין אונאה בכה"ג והביא ראי' מתשובת הרא"ש (כלל י"ג) דכתב שם דבכה"ג אמרינן מזלי' גרם ומשמע שם מדברי הרא"ש דתליא אם פירשו בהדיא שמקבלים עליהם הפסק הזה ועובדא דפ"מ שהביא ידידי לא אדע אם מיירי דפירשו בהדיא ואפשר דבכה"ג מודה דאין שייכות בזה לדין אונאה ולדעתי יש להסתפק אם שייך כלל דין אונאה בדבר שלב"ל רק נעשה עפ"י התחייבות והשתעבדות על גופו וכמו שכתב הה"מ בשם תלמידו הרשב"א (פרק י"ג ממכירה) דלכך ליכא דין אונאה בחליפין דממכר אמר רחמנא וכו' וה"נ י"ל דהיכא דליכא קנין רק התחייבות על גופו אינו בכלל ממכר וגם י"ל כיון דמבואר בכתובות (דף ק"ב) בכתב לכהן שחייב לו ה' סלעים דמה"ת פדוי לכשיתן וכתבו שם התוס' דקודם שבא לידו לא מהני כיון דליכא רק שיעבוד והוה כמו שטרות דאין פודין דאין גופן ממון וא"כ גם לענין אונאה י"ל כיון דבשעת חיוב אין גופו ממון דמי לשטרות דאמעטו מדין אונאה ואין חילוק אם נתן לו מעות בעד שט"ח דאחרים או בעד שט"ח של עצמו וכמ"ש התוס' (כתובות דף פ"ה) דמיירי שנתן לו דמים שיכתוב לו שטר ע"ש ואם כי יש לחלק קצת ובכל זה צריך עיון לדינא ואמנם אף אי נימא דגם בענין התחייבות שייך אונאה וכמ"ש הפ"מ ונימא דגם זה נכנס בסוג ממכר מ"מ נראה לפענ"ד ברור דכל זה י"ל היכא שעשו סכום ידוע ביניהם על המקח משא"כ בנ"ד שהי' המדובר ביניהם שבאם ישיג בפחות מי"ג ר"ט אזי גם הוא לא יתן יותר ובאם יצרך ליתן יותר מחויב להשלים מכיסו בוודאי אין להכניסו כלל בדרך מקח וממכר או שכירות ורק חיובא בעלמא קבל עלי' נגד הקונה להתרצות על קניות הדגן וכיון שנעשה החיוב עפ"י שטר מחויב להשלים תנאו ואינו ענין כלל לדין אונאה ואינו מסוג שכירות ועדיף טובא מהא דנו"נ באמונה שכתבו הפוסקים הטעם דלא הי' דעתם על שיווי המקח ומכ"ש בנ"ד דלא הוה כלל בכלל מכר או שכירות והי' בזה שלום ממני ידידו ומחותנו הדו"ש בלונ"ח

אברהם במו"ה רפאל זצ"ל הח' בק"ק הנ"ל

שלא להוציא הנייר חלק הצגתי כאן שו"ת שהי' בין הגאון הצדיק רבינו המחבר זצוק"ל לאא"ז הגאון הצדיק מוה"ר אלעזר הכהן זצוק"ל אב"ד דק"ק סאכאטשאב המל"ה פנחס שמואל זנוויל באאמו"ר הרב הג' מוה"ר אברהם הכהן זצ"ל שהי' ממלא מקום הר' דק"ק ווארשא בה' הג' מוה"ר אלעזר הכהן זצוק"ל הנ"ל: