באר שבע סנהדרין קנ

דף קג ע"ב גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל כו'. מכאן קשה לי על הסמ"ג במצוה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' שכתב דהאי קרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים קאי על עמון בלבד כי מתוך המקרא משמע כי מואבים קדמו כמו בני עשו שנא' אכל בכסף תשברני וגו' כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער כו' וכן משמע מדברי רש"י בחומש שפירש כאשר עשו לי בני עשו לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים כו' שהרי כאן מפורש באר היטב גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות וכו' ש"מ בהדיא דהאי קרא על דבר אשר לא קדמו וגו' קאי גם על מואב וכן ביבמות פרק הערל משמע בהדיא שבקשו לפסול את דוד שבא מרות המואביה על דבר אשר לא קדמו וגו' ורא"ם רצה ליישב זה וכתב ושמא יש לחלק בין קדמו להשבירו שהמואבים שלא קדמו אתכם בלחם ובמים מ"מ השבירו להם אכל בכסף ונתנו להם מים בכסף אבל לא קדמו דקדמו בלא כסף משמע וישוב זה כבר הזכירהו החכם ראב"ע ז"ל בחומש ולא נהירא לי דאם כן גם בני עשו היה ראוי להיות אסור לבא בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו בלא כסף וגם מה שרצה מהרא"י ז"ל ליישב דברי רש"י דלא קאמר לענין מכר אכל ומים אלא גבי בני עשו בלבד אבל מואבים דכתיב בקרא רמז דכשם שמיאנו אדום להעבירם בארצו אף המואבים כן כדפירש רש"י ז"ל בשופטים בפסוק וגם אל מלך מואב שלח וגו' לא נהירא לי כלל שהרי דברי השליחות אל סיחון הם ואיך יתכן לומר אבל מואבים דכתיב בקרא רמז וכו' והנכון בעיני כדפירשו החכם הראב"ע ורבינו בחיי ז"ל כאשר עשו לי בני עשו והמואבים רוצה לומר שהניחום לעבור וקאי על בדרך והכי קאמר כאשר עשו לי בני עשו שנתנו לי דרך לעבור שסבבנו הר שעיר בדרך כענין שכתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' כי בני עשו רצו בדבר הזה שיעברו דרך ארצם גם המלך שלהם מלך אדום היה רוצה בכך אבל לא הניחם לעבור דרך מדינתו שהוא היה דרך הקרוב לארץ ישראל וזהו לשון המלך שאמר לא תעבור בי כלומר בדרך מדינתי אבל ארצם לא היתה מניעה לא מצד המלך ולא מצד העם

דף קד אלמלא הלווהו יהונתן לדוד וכו' אלמלי ביו"ד בסוף גרסינן ולא באל"ף שכן כתבו התוספות במסכת מגילה ריש פרק הקורא וזה לשונו אלמלא מקרא כתוב קשיא שיש אלמלא שרוצה לומר אלו לא כגון הכא וכגון אלמלא אגרות ראשונות וכן הרבה ויש אלמלא שר"ל אלו היה כגון אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכן אלמלא לוי אתה וכו' ומאי שנא ואמר רבינו תם דהיכא שיש אל"ף בסוף אלמלא רוצה לומר אלו לא והיכא דכתיב אלמלי ביו"ד ר"ל אלו היה עד כאן לשון התוספות

אבא לא מזכי ברא דכתיב וכו'. ואם תאמר הא אמרינן בפרקא קמא דסוטה גבי הני תמניא בני אבשלום וכו' דאתייה לעלמא דאתי אלמא דאבא מזכי ברא כבר תירצו התוספות שם קושיא זו משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים דקאמר בסמוך הואיל ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו ועוד אבשלום לא עבד ע"א אי נמי מצינו למימר הא דאמר כאן אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה אבל תפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום

מי מנאן אמר רב אשי אנשי כנסת הגדולה. תימה אמאי פריך טפי הכא מי מנאן מבעלמא על כל מנינים הנזכרים במשניות כמו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' ארבעה אבות נזיקין וכו' ארבעה ראשי שנים וכו' וכהנה רבות עד אין מספר ושמא יש לומר דשאני האי מניינא שהוא ענין שאין יכולת ביד החכמים לומר מכח סברא ושיקול דעתם מי שיש לו חלק לעולם הבא ומי שאין לו חלק לעולם הבא כדאמר בסמוך שאין הבחירה תלוי בהם אלא בהקב"ה ואף על פי שלמדו כולם מקראי שאין להם חלק לעולם הבא אינו אלא אסמכתא בעלמא דאם לא כן לא היו דורשי רשומות דלקמן חולקים עליהם ולפיכך פריך מי מנאן ושני רב אשי אנשי כנסת הגדולה שהם נביאים וידעו זה בנבואה לפי שאנשי כנסת הגדולה מאה ועשרים זקנים היו זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן שהיו בימי עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני ומכללם חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה וחביריה והא דקאמר לעיל במשנתנו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו לא קאי על אנשי כנסת הגדולה שהרי רבי יהודה לא היה בדורם כלל אלא רוצה לומר החכמים שהיו בדורו של רבי יהודה אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. כן נראה לי

וימיתוהו לעולם הבא. אין זה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא שהרי וימיתוהו קאי על בני אדם שהכו את אבשלום ואין הבחירה תלויה בהם כי אם בהקדוש ב"ה להמית אותו לעולם הבא כדאמר לקמן יצתה בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי אתה תבחר ולא אני וגו' וקשה בעיני אמאי לא פריך הגמרא מפני מה לא מנו את אבשלום כדפריך בסמוך מפני מה לא מנו את מיכה

זה דואג האדומי עלי פלשת וכו'. במדבר רבה בפרשת נשא פרשה י"ד יש תוספת דברים בהגדה זו עיין שם

ע"ב ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו וכו'. בפרקא קמא דברכות ובפ"ק דע"א מייתי הך סוגיא כולה וכתבו שם התוספות ויודע דעת עליון משמע מעצמו ולא בנבואה ולהכי פריך השתא דעת בהמתו וכו'

אפילו במינין לא איבעי ליה למימר הכי. פירוש אף על גב שהמינין מורידין לבור ולא מעלין מ"מ לא היה לו לדחוק בידי שמים ולהעניש מי שאינם רוצים להעניש אע"פ שהוא מותר להרגו בידו כך כתבו התוספות בפרקים הנזכרים לעיל. וקשה לי על דבריהם שהרי בפ"ק דברכות מפרש הגמרא טעם אחר משום דכתיב ורחמיו על כל מעשיו ולפי טעם זה אין שייך לחלק בין בידי אדם ובין בידי שמים שגם אנחנו צריכין להיות רחמנים כדכתיב והלכת בדרכיו. ועוד קשה לי הלא אנו אומרים בתפלותינו וכל המינים כרגע יאבדו דהיינו בידי שמים ולכך אנו אומרים כרגע שהוא שיעור זעמו של הקב"ה. ומיהו בהא איכא למימר שלא אמר ריב"ל ש"מ לאו אורח ארעא וכו' אלא דוקא להכריח הקב"ה שיהרוג המינין על ידי שיכוין שעת זעמו אבל דרך תפלה ובקשה שפיר דמי כיון שאינו מכריח להקב"ה

לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כו'. פירשתי יפה בפרק בתרא דהוריות

דף קו ועדיין לא נאסר יין של ע"א כו'. הרמב"ם בספר המצות הביא ראיה מכאן שיין נסך אסור מן התורה והרמב"ן בהשגותיו כתב עליו וז"ל זה ודאי טעות לפי שעל סתם יינם נאמרו הדברים שהיין המונח אצלם מיין העמוני סתם יינם היה לא יין שנתנסך ממש לע"א ולפיכך קראוהו יין של ע"א ובתחלה לא היו מפתות בשתיה אלא בדברים המותרים והמורגלים להם שאין בהם שמץ ע"א ואיסור שלא היה שומע לה עד שהיה היין בוער בהם ולוקח לבם לזנות ולפיכך הוצרכו לומר שעדיין לא נאסר ובמדרש רבי תנחומא בארו עוד זה ואמרו אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבשולינו הרי לכם עגלים ותרנגולים שחטו כמצותיכם ואכלו מיד ומשקהו מן היין ובוער בו השטן והיה נשטה אחריה ואלו יתפרש ביין נסך ממש יהיה הפך מדברי הרב ותהיה משם ראיה שאין איסורו מן התורה שכל התורה כולה כבר נאמרה למשה בסיני וכמו שאמרו כל התורה כולה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני כו' עד וכך הזכירו בפרקי רבי אליעזר הגדול שעל המעשה הזה התחילו באיסור סתם יינם מתחלה אמרו ר"א המודעי אומר עמד פנחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא ישתה אדם מישראל מיינם של ע"א אבל עם כל זה לא פשט איסורו בכל ישראל עד שבא דניאל וגזר ותלמידי שמאי והלל השלימו איסור בשתיה ובהנאה כיין שנתנסך ממש עכ"ל הרמב"ן. ולי נראה ליישב דברי הרמב"ם שאף הוא סבר שעל סתם יינם נאמרו הדברים כאן ומה שהביא ראיה מכאן שיין נסך אסור מן התורה ר"ל משום