באר שבע סנהדרין קמה

דף צו טבא דנפחא מדבר נפחא כו'. בפרק האשה שנתארמלה אשכחן נמי שאמר ריש לקיש לר"א שמעת מילי דבר נפחא כו' וכן בשאר דוכתי טובא וקשה לי אמאי לא קרי ליה בלשון כבוד רבי שהרי רבו מובהק היה: אע"ג דשלח רבי רבי יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו כו'. זה לא היה ולא נברא שהרי רבי יהודה בן בתירא היה זמן רב קודם רבי יהודה סתם הנזכר במשנה ריש פרק השוחט שאמר עד שישחוט את הוורידין שהוא רבי יהודה ברבי אלעאי שהרי ר"י בן בתירא היה בחבורת שמאי והלל כו' קודם החורבן בית שני ואלו ר"י היה בחבורת ר"מ ורבי יוסי כו' שהיא חבורה השלישית אחר החורבן כנזכר בהקדמה להרמב"ם מסדר זרעים בפ"ד. ואל תשגיח בהא דקחשיב לעיל בפרק אחד דיני ממונות צדק צדק תרדוף כו' הלך אחר ר"י בן בתירא לנציבין כמעט לבסוף כי לא שמר בזכרון שמותם סדר זמניהם דוק ותשכח וא"כ היאך יאמר ר"י בן בתירא הזהרו בוורידין כר' יהודה ואי אפשר לומר דר"י בן בתירא משמיה דנפשיה שלא הזהרו בוורידין רק שרבי זירא הוסיף לומר כרבי יהודה דא"כ קשה למה לא נזכר דין זה עד שישחוט את הוורידין בשם ר"י בן בתירא בריש פרק השוחט לא במשנה ולא בתוספתא ולא בשום מקום ועוד שהרי התוספות והרא"ש והרשב"א והמרדכי והר"ן בריש פרק השוחט לא נסתייעו דהלכה כרבי יהודה רק מדאמר ריב"ל בפ"ק דברכות הזהרו בוורידין כר"י ואם איתא אי אפשר דלא הוה משתמיט חד מנייהו מלהזכיר גם הא דשלח ר"י בן בתירא מנציבין הזהרו בוורידין. לכן נ"ל שטעות הוא וצריך להיות אע"ג דשלח ריב"ל הזהרו כו' כמפורש בפ"ק דברכות ואע"פ שלא נזכר שם דשלח וגם לא נזכר שם הזהרו בבני עמי הארץ כו' אין בכך כלום כי אולי רבי זירא שמע אח"כ ששלח ריב"ל על ג' דברים אלו. הך כן נ"ל

והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה. פרש"י הזהרו בבני עמי הארץ שנעשו ת"ח לעשות להם כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי יצאו שמעיה ואבטליון מבני סנחריב כו' וקשה לי טובא על פירושו חדא מהיכא תיתי שלא לעשות להם כבוד לבני עמי הארץ שנעשו ת"ח הלא הא דמכבדין לת"ח לא משום אביהם אלא משום תורה שבהם כדפרש"י גופיה אח"כ וביותר קשה הך קושיא על מה שפירש כי הא מילתא דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות הכי נמי אמרינן לבני ע"ה דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות מעט שהיה באביהם היאך תולה כבוד התורה שלהם בזכות מעט שהיה באביהם. ועוד קשה הלא אין הנדון דומה לראיה כלל שהרי נבוכדנצר לא זכה לאותו כבוד מחמת זכות מעט שהיה באביו רק מחמת זכות ד' פסיעות שעשה הוא בעצמו ואדרבה ממנו יש להביא ראיה על הזכות והכבוד גדול שיש לבני ע"ה שנעשו ת"ח בזכות התורה שלהם שרצו לפני הקב"ה כסוסים עאכ"ו וכן מה שפירש ואית דאמרי דרבי זירא קאי אדלעיל אבני סנחריב כו' קשה בעיני טובא חדא אטו עד השתא לא ידעו בני ע"ה שנעשו ת"ח דהא דמוקרינן להו לאו משום אביהם אלא משום עורה שבהם ועוד הלא אין הנדון דומה לראיה כלל לכן נ"ל לפרש והזהרו בבני עמי הארץ היינו להשתדל ללמדם תורה לפי שמהן תצא תורה כלומר שעל הרוב בני ע"ה הם ת"ח כדאמרו בפרק בתרא דנדרים מפני מה אין ת"ח יוצאים מבני ת"ח אמר רב יוסף אלא יאמרו תורה ירושה היא להן א"נ כדי שלא יתגדרו על הצבור כו' והוי דומיא להא דאמרו שם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה כו' ופרש"י הזהרו בבני עניים להשתדל ללמדם תורה כו' וא"ר זירא אע"ג דשלח רבי יהודה לומר שמהן תצא תורה אפ"ה אין לסמוך על זה בלחוד שלא לזרז אותם יותר על עסק הלימוד אלא כי הא מילתא דלקמן מודעינן להו דהיינו אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה כשאני משלם שכר לאברהם כו' ומתוך כך יתן אל לבו ללמוד תורה כענין שאמר רבא בפרק שתי הלחם מצוה לאמרה בפני עם הארץ מה שאמר רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ופרש"י דסבר משום ק"ש נוטל גדול כזה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה. ועוד יש לפרש בענין אחר הזהרו בבני עמי הארץ היינו בבנים שהם עמי הארץ לכבדם אע"פ שהם עמי הארץ לפי שמהם תצא תורה כלומר שהם עושין מלאכתן של ת"ח שאינם צריכים לעסוק בצורך פרנסתם רק ללמוד תורה כענין שאמרו בפרק גיד הנשה שלחו מתם ליבעי רחמי אתכלייא על עלייא דאלמלא עלייא לא מתקיימין אתכלייא ואמר רבי זירא דאפ"ה כי הא מילתא דלקמן מודעינן להו דהיינו אף אתה ומה בשכר ד' פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי כו' ומתוך כך יתן אל לבו להחזיק ידי לומדי תורה ביותר ועוד אפשר לפרש כי הא מילתא מודעינן להו אדלעיל קאי אהא דא"ר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו כו' כלומר כי היכי דחזינן שתשש כחו של אברהם אבינו בשביל בני בניו שעתידין לעבוד ע"א בדן כך יש לבני ע"ה לחוש שלא יעשו עבירות כדי שלא יכשל אביהם על ידן ומתוך כך ישימו אל לבם יראת שמו ולא יעשו עבירות

ע"ב ת"ר נעמן גר תושב היה. פרש"י שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד ע"א משמע מתוך פירושו שגר תושב אינו צריך לקבל עליו שום מצות רק שלא לעבוד ע"א בלבד וקשה לי שהרי תניא בע"א פרק השוכר איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אחרים אומרים כו' וידוע דהלכה כחכמים וכן פסק בהדיא הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות איסור ביאה וז"ל איזהו גר תושב זה ע"א שקבל עליו שלא לעבוד ע"א עם שאר המצות שנצטוו בני נח כו' (ולמה נקרא תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בא"י כמפורש בערכין פרק המקדיש) וכן כתב הרמב"ם בפי"א מהלכות מאכלות אסורות ובפ"ח מהל' מלכים ונגררו אחריו הפוסקים א"כ היאך שבק רש"י חכמים ופירש כר"מ. ושמא י"ל דרש"י סבר דדוקא לענין להחיותו הצריכו חכמים שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח כדגרסינן עלה דההיא ברייתא שהבאתי כי תניא ההיא להחיותו כלומר לענין להחיותו בעינן גר תושב גמור אבל לענין שאר דינים שבכל התורה כולה סגי בשקבל עליו שלא לעבוד ע"א בלבד. כך נ"ל

דף צז מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת. עיין מה שפירשנו בסוף מסכת תמיד

ע"ב דריה דקמיה קב"ה תמני סרי אלפי פרסה הוא כו' התוספות בפרק לולב וערבה מוחקין מלת פרסה וטעמם ונמוקם מפורש שם

וכן אמר רבא ייתי ולא אחמיניה כו'. רבה גרסינן שכן מוכח בהדיא מדברי התוספות ביבמות בפרק הערל גבי רבה ואביי מדבית עלי קאתי כו' דקאמר התם רבה דעסק בתורה חיה מ' שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין והקשו התוספות התם שהרי הכא בשמעתין אמר אביי לרבה ומר הא תורה והא ג"ח אלמא דבג"ח נמי עסיק ותירצו דלא עסיק כל כך בג"ח שינצל מגזרת בית עלי אבל כדי שינצל מחבלו של משיח היה בידו שגם שאר זכיות עומדות לו

אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא כו'. כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו כגון אנא שאני מושל שיש לי שבט לרדות שהוא חתניה דריש גלותא. כן נראה לי

הקים לא נאמר אלא אקים. קשה בעיני טובא הלא שתי תשובות בדבר אמאי לא נאמר הקים אלא אקים חדא על שם ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת דהיינו מלכות דוד ועוד שהרי צריך שיקימנו מעפרו בעת תחית המתים. ועוד קשה שהרי מקרא מלא כתוב במיכה והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם ורבותינו אמרו בפרק החליל מאן נינהו ז' רועים דוד באמצע כו' והא ודאי דהיינו דוד המלך הנקרא רועה כדכתיב ביחזקאל ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם א"כ כשם שנאמר והקימונו בלשון עתיד על דוד המלך כך נאמר ואת דויד