עבודת הכהן קלח

מוח. דבכל הני נתחדש סבה מבחוץ שראוי לסלק החזקה מעכשיו ומספקינן אם סילקה. וה"נ בישב קוץ בושט אך לא הספיקו לראות אם תחוב הקוץ בפנימי לבד או שתחוב גם בחיצון. דעכ"פ כיון שיש כאן קוץ תחוב ושמא תחוב גם בחיצון מעבר לעבר א"כ הריעותא דקוץ מרע גם לחיצון כיון דלא ראינו שלא נתחב בחיצון. משא"כ הכא שרואין ישיבת הקוץ שלא נתחב אלא בפנימי לבד ולא בחיצון. אלא שיש חשש וספק שמא כבר היה תחוב בחיצון וחזר לאחוריו בזה ס"ל לעולא דכיון דאין רואין ריעותא בחיצון לא מחזקינן ריעותא דלא חזינן וכדאמרי' לקמן (נו) וכ"כ רש"י שם (מח) בד"ה לחבירו לענין מחטא דאשתכח בכבדא. ופריך ליה שם בגמ' מספק דרוסה דג"כ לא דמי לכל הני דמייתינן לעיל דהא אע"ג דעל ארי מ"מ הא לא חזינן ריעותא בגוף הבהמה כמו הכתה חולדה על ראשה והכה במקל על השדרה דעכ"פ נתחדש הריעותא ודאי בגופה של בהמה לפנינו, וכן נפל הגל על האדם הריעותא דמעשה הנפילה ראוי להמית וספק אם מת הוה כאן ריעותא. אבל ספק דרוסה דמי לישב קוץ בושט שאנו רואין החיצון בלא קוץ שלא נתחב רק בפנימי ואין רואין ריעותא בחיצון ומשו"ה אמרי' ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ה"נ מאי האי דעל הארי הא אין אנו רואין שום ריעותא בגופה של בהמה ולא ראינו אלא דעל הארי ואעפי"כ חוששין ומשום דעל ארי מספקינן שמא דרס וכמוש"ש רש"י וה"נ משום דנכנס קוץ בפנימי ניחוש גם לחיצון אע"ג דלא חזינן ביה ריעותא ומשני קסבר א"ח לס"ד ג"כ

והשתא שפיר פריך ליה מב"ח דנהי דחזקת כשרותם שרירא. מ"מ כיון דאי ניקב הושט אין השחי' כלום א"כ בספק כה"ג הוי זה ספק בחזקת איסור א"ז והוה חזקת איסור נגד חזקת היתר כמו ב"ח ממש ומשני התם אתחזק איסורא. וביאור תירוצו הוא כן. דאע"ג דספק ניקב הושט הוה גם ספק בשחיטה. מ"מ כיון דמעשה השחי' שהיא המסלקת לחזקה דא"ז כבר נעשה אלא שהספק הוא אם הועיל א"כ חזקה דא"ז כבר אתרע. ככל מקרה שנתחדש להדבר שראוי לסלק החזקה וספק אם סילקה. מיהו חזקת היתר דבהמה הא לא אתרע כלל ונמצא דאע"ג דהחזקות מנגדות זל"ז מ"מ אין סותרות עצמן דחזקת א"ז נמשך החזקה עד שבאה מעשה השחי' עם החזקה דהיתר המסלקת ושניהם יכולין להיות אמת. ובזה לא שייך למימר דאתחזק איסורא. דהא באה חזקה שניה אח"כ ומסלקת לראשונה. דחזקת כשרות דלא אתרע מדחה לגמרי לחזקת א"ז דאתרע. כמו בטמא שטבל במקוה מוחזקת במ' סאה. דלא הוה זה חזקה נגד חזקה למיהוי ספק. וטעמא דמלתא כבר נתבאר לעיל (פ"ב) דהטמא משעה שטבל במקוה אתרע חזקה דידיה דהא קרה מקרה לחזקה זו שראוי לסלק החזקה אם יש מ' סאה, בהמקוה כמו בקרה מקרה דנפילת הגל על האדם. אבל חזקת המקוה לא נתחדש עליה שום מקרה ולא אתרע. משו"ה עדיפא חזקת המקוה דלא אתרע ומדחה לחזקת טמא לגמרי וה"נ הכא דחזקת א"ז אתרע וחזקת היתר לא אתרע. עדיפא חזקת היתר מחזקת איסור ומדחה לה ומסלקת לה לגמרי משא"כ בב"ח דהחזקות סותרות עצמן משעה ראשונה. דאם נתפוס שהיא שומן לא היתה חלב מעולם ואם חלב לא היתה שומן מעולם וכיון דמספק לא תוכל לדחות שום חזקה דמאי חזית דמדחת להך תידחי להך. ומשו"ה דוקא כה"ג מקרי אתחזק איסורא. כלומר דאי אפשר לומר ששניהם יהיו אמת. דהיינו דחזקה ראשונה נמשכת עד שתבא מעשה דחזקה שניה ומסלקת לה. דהא הכא סותרות משעה ראשונה ואי אפשר לך לדחות שום חזקה מספק דהי מינייהו תידחי. וזמ"ש דבב"ח שאני דאתחזק איסורא. היינו דאתחזק האיסור הכא מספק וא"צ לדחות אבל בישב קוץ ע"י מעשה וחזקה שניה אנו מדחין לחזקה ראשונה

והנה עפי"ז שפיר מקשה ליה משוחט בסכין ונמצא פגום. דלפי"ז דעיקר התירו של עולא הוא משום דאתי חזקה אחרונה ומדחה לחזקה ראשונה לגמרי. ומטעם המבואר לעיל דחזקות המתנגדות ואין סותרות לא דמי לב' חתיכות. דב' חתיכות מכחישות עצמן משעה ראשונה ומעולם וא"א לקיים שתיהן אבל מתנגדות ואין סותרות יכולין לקיים שתיהן דחזקה ראשונה נמשך כחה עד שבאה השניה וסילקה אותה א"כ גבי שוחט בסכין נמי הם מתנגדות ולא סותרות ונימא דחזקת הסכין בא ומסלק לחזקת א"ז כמו כל חזקה שבאה אח"כ ומסלקת לראשונה. וע"ז משני התם אתייליד ריעותא. והיינו דכלל זה דאחרונה מסלקת לראשונה הא ע"כ הוא מטעמא דכתיבנא לעיל (פ"ב) דחזקה קמייתא אתרע ובתרייתא דלא אתרעאי עדיפא מינה ודחיא לה. מיהו הכא דנמצא פגום ובתרייתא נמי אתרע כח שניהם שוה. ומשו"ה לא דחי מעשה שחיטת הסכין עם חזקתו לחזקת א"ז והוה ספק

ועפי"ז אין תפיסה ג"כ מד' התוס' שם להסוברים דס' נקוהו"ש הוה ספק בשחי'. דבאמת אם לא ראו אחר הקוץ ושמא הים תחוב גם בחיצון דאז גם חזקת היתר אתרע כמו חזקת א"ז הוה חזקה נגד חזקה וטריפה. אבל הכא דלא אתרע חיצון כלל שאנו רואין שלא נתחב רק בפנימי בזה הק' דמ"ט דמ"ד חוששין דהא חזקה בתרא דלא אתרע מסלקת לראשונה דאתרע לגמרי וכמו מסירת הגט להאשה ע"י שליח מסלקת חזקת חי דבעל לחזקת א"א וכל הנך המובא לעיל (פ"ב) ה"נ בהא. ורצו לומר דנהי דלא אתרע חיצון ולא אתרע חזקת היתר מ"מ נולד הספק מקרי וס"ל להך דאמר חוששין דנולד ספק מחיים גרע. ודחו מיבמות (לא). ומסקו משום דשכיח לאיסורא טפי. ובזה נתפשטו כל הקמטים ומיושב קו' האחרונים בזה מסוגי' זו וכמו"ש: