עבודת הגרשוני יג

שאלה א ברך לקחתי וברך אשיב לשואל כענין וכהלכה משיב דברים נכוחים ערבים כעולת מחים אלקים ואנשים משמחים כפתורים ופרחים ה"ה אהו' הרב הגדול המופלא והמופלג כל סתום ונעלם מברר ומלבן כשלג נ"י ע"י פ"ה ר"מ ואב"ד הגאון כמהורר ליב נרו לא יכבה. מחול ימים ירבה ולכל העומדים צפופים ומסתופפים בצילו צל החכמה שלום. עד בלי ירח אחר דרישת פריסת השלום באתי הלום לגלות את אזניו שג"י הצהירים אשר כוננו ידיו אמונה יום פלוני האירו אל מול עבר פני יום פלוני: והנה מה דבדק לן מר בענין מעשה שהיה וז"ל לאה היתה משרתת בבית ראובן והרה לזנונים וקודם שנתפרס' שהרתה נשתדכת למשרת א' שהיה ג"כ משרת בבית ראובן ואח"כ נתפרס' הדבר שהיא מעוברת ואחר ילדה בת. ושניהם היא והמשרת מודים שממנו נתעברה והנה השאלה אם יש להתירה להינשא לו תוך כ"ד חודש להולד אף שאין כאן כ"כ חששא דלמעכר חלבא וקטלא לי' ברעב מאחר שהוא מודה שממנו נתעברה גם בלא"ה קצת פוסקים מקילין במזנה וכו' אבל כאן יש חששא אחרת כששניהם מודים יוכל לצאת מזה חשש איסור דאורייתא לענין חליצה אם נתירה לו להינשא תוך כ"ד חודש משום חששא דכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים כמו שנבאר בסמוך בעז"ה להרבה פוסקים וכו' עכ"ל השואל: תשובה הנה אהו' באשר נפשי יודעת מאוד שהוד מעלתו איננו צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי וכל רז לא אניס לי' וכל יקר ראו עיניו עיני פקוחים ומה דבדק לן מר זאת לא זאת כי אם ענוותונותו לתקוע את עצמי לדבר הלכה שאינה פסוקה. בכן הי' מן הראוי להחזיר ההתר"ה והשמוע"ה לסינ"י ועוקר הרים אשר לו משפט המלוכה: אמנם באשר שאין מסרבין לגדול זחלתי ואירא להשיב פניו פני להבה ריקם. ע"כ אען ואומר כאשר יורני מן השמים אמנם בקצרה כי אין הזמן מסכים עמדי כלל כעת ודבר המל"ך נחוץ גזר עלי אומר בל תאחר וזה החלי בעז"ה חילי והנה מכ"ת צידד והראה פנים לכל צד כמראה האופן בכל האוכלים הן לאיסור הן להיתר בנה וסתר עד שכמעט לא הניח לנו מקום להתגדר בו מ"מ אענה את חלקי המגיע לי כפול בענין השאלה. אם יש שהתירה להינשא לו תוך כ"ד חודש אם לאו אבל אם ולד זה פוטרה מן החליצה או לא כעת לא נכניס ראשינו לדבר מזה רק נניח במוחלט שאיננו פוטר מן החליצה כדעת הרמב"ם וסייעתו: והנה אבן נתפס במושלם דברי מהררי"ו בתשו' סי' ע"ג לכאורה אין מקום לשאלותינו כי שפתיו ברור מללו שאפילו אם נשאת לו כבר מפרישין אותם מכ"ש שאין להינשא לו לכתחלה. אמנם לאחר שנרבה בחבילות דקדוקים ופקפוקי' על דברי מהררי"ו נעמוד על תוכן דבריו דא"ח וממנו תצא ההוראה להיתר בנ"ד והוא זה שיש לדקדק במ"ש וז"ל וכיון דהכי הוא שאינו פוטר אותה לעלמא בלא חליצה אין להקל עליה שלא להפרישה ממנו דאתי לידי תקלה דיאמרו קמו רבנן במילת' שהוא בנו ודאי ויתירוה לעלמא בלא חליצה וכה"ג איתא בפרק ד' אחין אספק גירושי' כו' אם אתה אומר חולצת מתייבמת דיאמרו קמו רבנן במילתא דגיטא מעליא הוא וכו' עכ"ל דמהררי"ו ואני עני בדעת לא אוכל להבין דבריו מכמה טעמים ופקפוקים חדא משטחי דבריו שכתב וכיון דהכי הוא וכו' אין להקל עליה וכו' משמע לולי החששא דאתי לידי תקלה היינו מקילין שלא להפרישה משום דאפשר לומר שתקנת' דרבנן שלא ישא אדם מינקת חבירו וכו' לא נתקנה אלא בוודאי מינקת חבירו אבל לא במקום ספק משום כשם שזינתה וכו' וא"כ הוא למה ניחוש שיאמרו קמו רבנן וכו' הלא אעפ"י שלא קמו רבנן במילת' שהוא בנו ודאי אלא שהוא ספק מ"מ דינא הכי שלא להפרישם מפני הספק בשלמא התם בפרק ד' אחין יש לחוש שיאמרו קמו רבנן וכו' משום דקשיא להו למה חולצת ונפסלת לכהונה בכדי הלא היא בחזקת מותרת לעלמא ומספק אתה בא לאוסרה. אלא ודאי קמו רבנן במילתא וכו' אבל בנדון של מהררי"ו שאין מקום לומר קמו רבנן כיון שדינא הכי שאין להפרישם מפני הספק כמו שכתבנו חדא ועוד קאמינא שאין הנדון של מהררי"ו דומה לראיה כעוכלא לדנא לכאורה כי התם בפרק ד' אחין החששא קרובה מאד אם תאמר חולצת מתייבמת כי בראשונה מצות יבום קודם אבל בנ"ד יש כמה ספק ספיקות ספק שמא היא תמות ברישא את"ל הוא ימות ברישא שמא יניח אחריו זרע של קיימא אחר מלבד זה הולד את"ל שלא יניח אחריו זש"ק אחר שמא זה הולד ימות ברישא וא"כ מנ"ל לחוש חששות רחוקת כל כך ולכאורה מוכח בדברי מהררי"ו עצמו שאין לנו לחוש לחששות רחוקת כ"כ דיש לדקדק למה נקט התקלה קלה שתצא בלא חליצה שאינו אלא לאו דלא תהי' אשת המת חוצה למה לא נקט תקלה חמורה שמא תלדה לו בן אחר ודאי וימות א' מהם בלא זש"ק ואחיו מן האם ייבם אותה (עיין בפ' החולץ דף מ"ב ע"א) ויפגע באיסור אשת אח מן האם שהוא בכרת אלא ע"כ שלא רצה לנקוט חששא זו משום שהוא רחוקה ביותר א"כ אף אנו נאמר מנ"ל לדמות חששא דידיה שהיא רחוקה לחששא אם חולצת מתייבמת שהיא קרובה. מיהו יש לחלק ביניהם ודו"ק. ועוד בו שלישי' יש להקשות על דברי מהררי"ו ממה שכתב הרמב"ם בפ"ח מהל' תרומות וז"ל. מי שנישאת לכהן שוטה או שאנס אותה או שפיתה אותה כהן וילדה אוכלת בתרומה בשביל בנה ואף על פי שהדבר ספק הואיל ובלא קדושין היא שמא מאחר נתעברה הרי הולד בחזקת זה שבא עלי' וכו' עכ"ל ואם איתא כדברי מהררי"ו שיש לחוש לתקלה שיאמרו קמו רבנן וכו' ויתרוה לעלמא בלא חליצה א"כ למה תאכל בתרומה הלא יש לחוש לתקלה שיתירוה לעלמא בלא חליצה שיאמרו כיון שאוכלת בתרומה ודאי קמו רבנן וכו' באמת כבר נתחבטו האחרונים בדבר הרמב"ם מה ראה כאן לפסוק לקולא ולענין חליצה פסק לחומרא ומ"ו חמי זקיני בב"ח סי' קנ"ו יישב דבריו שבתרומה דרבנן פוסק הרמב"ם לקולא ולענין חליצה דאורייתא פסק לחומרא ע"ש שהאריך (ויש לדקדק בדבריו אבל אין הזמן מסכים כעת) ולפי דבריו פשיטא קשה למה התירו לה לאכול בתרומה דרבנן ולא חששו לתקלה כמו שכתב מהררי"ו. ועל ארבע אשיב ואומר ניזל בתר איפכא ונאמר אם נפרישם יש לחוש לתקלה שיאמרו קמו רבנן במילת' דלאו מיניה הוא ויתירו אותו הולד בקרובי בעל השני ובאמת אסורים לו כמו שכתב הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' איסורי ביאה וה"ה הסכים עמו ע"ש וכדי להסיר כל התלונת ועקשות פה מן דברי מהררי"ו נ"ל ע"ד לומר שדעתו כדעת הריב"ש שכתב בתשו' סי' מ"א אעפ"י שנודע שראובן בא עליה אם אין ראובן מודה שהולד ממנו אינו חייב לזון הולד כי י"ל כשם שזינתה עם זה כך וכו' כמ"ש בפ' אלמנה לכה"ג לחד לישנא ואין להוציא ממון מספק אעפ"י שהיא נאמנות להכשיר הולד אבל אם מודה שהולד ממנו מחוייב במזונתיו ע"ש כי האריך ועיין בתשוב' הגאוני' סי' ט"ז וא"כ הוא שפיר יש לחוש בנ"ז של מהררי"ו שיאמרו קמו רבנן וכו' דהא בעל השני לא אמר שהוא יודע שהולד ממנו אלא אמר שבא עליה וא"כ אינו חייב במזונות של אותו ולד כמו שכתבנו ואם אינו חייב במזונות של אותו ולד יש לחוש שמא תתעכר החלב וימות ברעב ולמה לא הפרישם רבנן אלא ודאי קמו רבנן במלתא דבנו ודאי הוא וחייב במזונתיו וע"כ ליכא למיחש שמא תתעכר החלב וכו' וממילא יפטרוה בלא חליצה כן יאמרו. ואין להם לומר שמא הודה הבעל השני שהולד ממנו וחייב במזונת כי הודאת ב"ד כמאה עדים דמי לענין ממון אבל לא לענין חליצה. (אבל באמת זולת חששא זו לא היינו מפרישן אותו כי י"ל שתקנת דרבנן שלא ישא אדם מינקת חבירו היינו דוקא ודאי מינקת חבירו אבל לא בספק כמו בנ"ד אעפ"י שאינו חייב במזונת הולד) וכיון דעיקר הדין שלא היינו מפרישן אותם הוא מדת הדין רפיא כי באמת עיקר הטעם שמא תתעכר החלב שייך הכא כיון שאינו חייב במזונת אלא מפני הספק אין מוציאין אותה ע"כ יש לחוש לתקלה אפי' לחששא רחוקה ועפ"ד אלו נחו שקטו כל הקושיו' שהקשתי קצתן ברווחא וקצתן בדוחקא ואין מפרשי' למיבן מדעתו כללא דמילתא הפסק שפסק מהררי"ו נכונה על יסוד זה דכיון שאין הבעל השני חייב במזונת של הולד אעפ"י שהודה שבא עליה ע"כ יש לחוש לתקלה שיאמרו קמו רבנן וכו' א"כ ממילא כשהבעל מודה שהולד ממנו (כגון אם אמר שהוא רגיל תמיד אצלה ותתנהג עמה כאיש עם אשתו וכיוצא בזה) הוה הודאת ב"ד כמאה עדים דמי וחייב במזונת של הולד וכן פסק בש"ע ס"ס ע"א וא"כ אין לחוש לתקלה ואין להפרישם כלל ואפי' לכתחלה נמי משיאין אותה ומסייעין לכך משום מצוה דהיינו במקום שיש לחוש אם ימתין כ"ד חודש שילך לו ולא ישוב עוד כי מצוה הוא שיכניסנה כמו שכתוב מהרי"ק שורש קכ"ט ע"ש וממילא אין לחוש לתקלה שיאמרו קמו רבנן במילת' וכו' כי לא חיישי' לתקלה אלא דוקא כשאינו חייב במזונת כנ"ל דאז יש מקום לחלוק ולומר קמו רבנן וכו' אבל לא במקום אחר. איברא איתא בתשובת הרשב"א הובא בב"י סי' י"ג וז"ל מסתבר' אחר שיצאה בגט צריכה להמתין ג' חדשים שהרי קטנה שהשיאה אחי' ואמה הכל יודעים שיכולה למאן ואפ"ה כל שיוצאה בגט צריכה להמתין וכ"ש זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקדושין וקדושין מעלי' הוה ואפ"ה לא אצרכוה לאמתוני וכו' נמצאת מצריכה כרוז וכו' וכההיא ד"פ החולץ עכ"ל ונראה לכאורה שכוונתו של הרשב"א הוא שיש לחוש לשמא יאמרו קמו רבנן וכו'