עבודת עבודה חלק א קעח

ואין מברכין בזה בהמ"ז מ"מ יוצא בו י"ח מצה כן הי' נראה לי לפום ריהטא לומר בכוונת הרמב"ם בהך כללא (ואשכחן נמי בכה"ג בכללא דרשב"ג בתוספת' פ"ג דחלה ומייתי לי' בכסף משנה בפ"ו מ"ה בכורים הי"א העושה עיסה מן החטים ומן האורז רשב"ג אמר אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור ואין אדם יוצא י"ח בפסח עד שיהא בה כשיעור ופי' בכ"מ שם דבע"כ ההוא כשיעור דסיפא היינו שיהא בה טעם דגן דאי כשיעור עיסת חלה קאמר מה מעלה ומוריד זה לענין לצאת י"ח בהסח יעו"ש והרב בעל מחנה אפרים בסוף ספרו בחדושיו על הרמב"ם שם דחה זה וכתב דעיקר הפי' הוא כשיעור עיסת חלה דכללא הוא לרשב"ג דכל עיסה שאינה חייבת בחלה אין אדם יוצא בה י"ח מצה בפסח עכ"ל וכבר תמהתי עליו בגליון שם דאם איתי' להך כללא דכל שאינו חייב בחלה אינו יוצא י"ח מצה א"כ העושה עיסה פחות מכשיעור חלה דאינה חייבת בחלה וכי נימא דאין יוצאין בה י"ח מצה והא ודאי דאין זה להאמר כלל ולא נתקררה דעתי עד שמצאתי בזה אריכות דברים במהרי"ט אלגזי בה' חלה להרמב"ן (דף מ"ט ע"ג) שדחה ג"כ דברי מרן הכ"מ ב"ה בכורים ופי' נמי כללא דרשב"ג אליבא דרמב"ן כמ"ש המחנה אפרים ולא זכר שם שכבר קדמוהו המח"א הנ"ל בקוצר מלין ואול' הוסיף ביאו' דאין הכוונ' בכלל זה לומר דכל שאינו חייב' בחלה אינו יוצא בה י"ח מצה אלא אמרינן דכל דבר שאינו חייב בחלה והיינו בעיסה דמצד עצמה אין בה חיוב חלה כההוא דמצה דמעשר שני וכן נמי אם אין בה בשיעור חלה מדגן דאז אמרי' כיון דהאורז הוא רוב חשוב הכל כאורז ואין יוצאין בה י"ח מצה אבל היכי דמצד עצמה חייבת בחלה רק דבציר לי' שיעורא וודאי דיוצאין בה י"ח עכת"ד מהרי"ט אלגזי ויעו"ש שהאריך בזה אמנם כעת בעת כותבי מצאתי להרב שעה"מ פ"ו מה' חמץ הלכה ה' שפלפל ע"ד המחנה אפרים הנ"ל ותמה עליו כמו שתמהתי והמעיין שם יראה מה שבינו ובין מהרי"ט אלגזי ואכ"מ להאריך בזה) אך עדיין לבי מהסס בזה מפני שראיתי להגאון מהר"ז מרגליות בתשובה חאו"ח סימן י"ג (דף י"ח סוף ע"ד) שמבואר מדבריו דכללא דהרמב"ם בכל גוונא אתמר שכתב שם ולענין אם עשה עיסה מן החטים ומשאר המינים דלשיטת הפוסקים דבעינן רוב דגן לצאת י"ח מצה הה"ד כמי לענין בהמ"ז דאם ליכא רוב דגן אין מברך עליו דהא בהא תליא כמ"ש המג"א סימן ר"ח דהרמב"ם כייל כל שחייב בבהמ"ז יוצאין ידי מצה ויעו"ש הרי דפשיטא ליה למהר"ז מרגליות דהרמב"ם בכל גוונא קאמר להך כללא ואפילו בדבר המותר ודבר אחר גורם לו שלא לברך בהמ"ז כמי אין יוצאין בו י"ח ומיהו אפילו תימא דבטלה דעתינו בזה נגד דעתו מ"מ הא קמן דרבותינו בעלי הש"ע הב"י והרמ"א לא חיישי כלל להך כללא דהרמב"ם כל עיקר דהא סבירא להו דבגזל חטים או קמח ועשאו מצה אעפ"י שאין מברכין עליו בהמ"ז מ"מ יוצאין בה י"ח מצה לפי שקנאה בשינוי וכמ"ש לעיל וגם המג"א דחש ליה בריש סימן קצ"ו וכתב דמברכין בהמ"ז כיון דיוצאין בו היינו משום דלהחמיר הוא וכמ"ש בעצמו שם ולפי"ז אין ראיה שוב מדברי הרמב"ם לנדון דידן וכל זה כתבתי בהשקפה ראשונה כי אין הזמן מסכים כעת להעמיק יותר ואולי אזכה לשמוע עוד הפעם תשובת הגאון מוהרש"ק ני' בימים הבאים אי"ה להשתעשע באמרותיו היקרים וה' יראני בתורתו נפלאות ויחיש לנו קץ הפלאות כנפש המחכה הכותב וחותם פה קראקא רבתי יע"א ביום ד' לסדר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ער"ח אדר שמרבין בו בשמחה בהאי שתא ב' ר' כ' ת' א' לפ"ק:

הצעיר חיים נתן דעמביצער מקראקא