אבני שיש חלק א ד

ספר

אבני שי"ש

חלק שני

סימן א'

במותב ג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא יוסף ן' מכלוף בן סאלם ן' חמו והגיד בתורת עדות גמורה אן הווא הזמין את משה ן' יחייא סיסו לעליית יצחק בטאן והכמין לו שם עדים והתחיל לדבר עמו מענין לענין חתא דכ'ל מעאה פלענין דסריקא די נסרקת להי' מרדכי אלבאז והבטיחו העד הזה להיות עמו בחברתו ואת פושעים ימנה וכיס א' יהיה לכלם, קאלו משה הנז' מא תקדר עלאש וואזב העד הנז' גם עשה אעשה וגם יכול אוכל, ועתה שמע בקולי איעצך נתזחמו נדרבו עלא משה בנו של מרדכי הנז' לשלול שלל ולבוז בז, קאלו משה הנז' ליום אנא כא יחדיווני חית מתהום מא יצלאחלי שאי והעד ענהו בזה"ל האדי תברד עלא האדיך וכרתו ברית שניהם וכל אחד פנה לדרכו, ויהי ממחרת חזר והזמינו לעלייתו של העד הנז' והכמין לו גם כן העדים שהכמין לו בראשונה המה הר' יחייא צבע והר' יוסף ן' משה אצאייג והתחיל לדבר עמו בהבאת שלם בינו ובין אשתו שעומדין לגרושין וכה אמר לו העד הנז' קאלת מראתך מא תרזע אג'יר אידא תעטיהא אלערב דלמזונות וואנא מא נכון ערב אגיר אידא תעטיני מא נסררד עליכא מן שאיין עבית פהאד אסריקא, קאלו אנא לא איפשר נמוד ידי נכרז מן האד אסריקא אגיר חיתא יברד האדשי מן הנא לוואחד תלת צהור קאלו העד הנז' אנא ליום מחדאז יאסיר פלבנין די כא נבני מא זברת מא נצרף נחב מנך תשלפלי מא נצרף וואזבו משה הנז' האדשו דבר דלא איפשר מא משאשי להאד ליהוד ג'הד די עלאש יסביר מא הייאשי שתין אוקייא אוו עשרה דלמתאקל אסכ'ט האדא די מסאלו קאלו העד הנז' תקולי ג'הדאש וואזבו משה הנז' קאלו זאתני וואחד ליהודייא פחאל די תשול מני סי הדרא וקאלתלי מסאת להאד ליהודי שת מייא וכא יפתיש יעטי מנהא מייא דלבסארא וקאלו בחשאי בזה"ל וכולסי מייא הייא ושאל ממנו העד הנז' אידא פיהום סי מטבוע די קאלו וואזבו גם כן בחשאי פיהום וואחד אלמטבוע בדוקא אח"כ קאלו משה הנז' האד אצ'רבא מא כאנתשי לילו גיר מצאדפ'א זאתו והעד השיבו קבד מן ארזק מא שהל וחדי רוחך לא ידהרשי עליך קאלו משה הנז"ל כלליה יזיווני מוואלין אדין נסבג ידייא בג'וג' ולא נדהרשי מן האדשי פלס ולוכאן ג'ברת יבריוולי עמי וכותי אנא מן ג'יהתי מא הייאשי האדי אלווליוא ולא תאנייא גאזת פיידי אמא גווזת מן האדשי ואנא הווא די כאנדרבהום שמש עכ"ם עדותו העד הנז' וקבלנוה כדחזי, עוד בג' הוינא באותו מצב ואסהידו קדמנא הר' יחייא הנז' והר' יוסף הנז' שהם העדים שהכמין לו העד הנז' והגידו בתורת עדות על כל האמור לעיל שכך היו הדברים הנאמרים באמת בלי תוספת ומגרעת זולת הדברים שנאמרו ליוסף הנז' בחשאי לא נשמעו להם דהיינו סאין קאלו העד הנז' בזה"ל וכולשי מייא הייא ושאיין קאלו פיהום וואחד למטבע בדוקא עכ"ם עדותם וקבלנוה כדחזי וחתימנא הכא על הכל תמ"ת בששי בשבת חמשה ימים לאב רחמן משנת אם המצא תמצ"א בידו הגניבה לפ"ק ושריר וקיים. תי' וקאלו בחשאי בזה"ל ב"ש וד"ק וק"ש

יוסף בן כה"ר משה בן אדהאן ס"ט משה בן אברהם נחמני ס"ט

קרבו ויאתיון לפני לדין הי' מרדכי הנז"ב הנגנב עם משה הנז"ב ותבע ממנו הר' מרדכי הנז' להשיב את הגניבה אשר גנב יען שהדברים הנז"ב ממשמשים ובאים והן מורים באצבע שמשה הנז' הוא אשר גנב את הגניבה ומשה הנז' טוען שמעולם לא דבר עם העד הנז' בענין זה, ועם שקריתי ושניתי עליו דברי הק"ע הנז"ב עם דברי עדי הכמנא עם כל זה לא שינה את טענתו ועדיין טוען להד"מ והרביתי את אותותי ואת מופתי בדברי תוכחות ומוצא שפתיו לא שינה, ואומר אני שאין למשה הנז' מנוס ומפלט מהגניבה הנז' ושלם ישלם באין אומר ואין דברים שהרי איכא עדי הכמנא שראו שהודה להעד הנז' ובמה נחשב הוא להכחישן והתורה אמרה עפ"י שנים עדים יומת המת. ועם היות דקיי"ל דעידי הכמנא אין עדותם עדות כדכתב מר"ן בסי' פ"א ס' י"א החביא לו עדים אחורי הגדר וכו' והעדים שומעים לו כל זה פטור וסיים הרמב"ם בין שטען ואמר משטה אני בך בין שאמר להד"ם הא קי"ל בסעיף י"ב כל שראו ההלואה אפי' בהכמנא מעידין עליה והכא בנ"ד נמי הוו מעידין על מה שראו שהרי ראו שהודה להעד הנז' ובהיכי דבראית הלוה עדותן עדות ה"נ בראיית הודאה עדותן עדות דכהדדי נינהו וכדכתב הטור בסי' פ"א ס' י"ג והביאו מר"ן בסעיף ט' הודה בפני עדים הו"ג וחזו ליה סהדי אחריני אע"ג דליתנהו לעדי הודאה כי אתו עדי ראיה ומסהדי דאודי קמי הנך חייב וסיים הטור בטעמא דמילתא