אבני שיש חלק א קעח

או לאו כיון שיש שם ס' איסור סקילה בחילול שבת במילה שלא בזמנה לדעת הגאונים וכו', ונ"ל שגם תינוק שנולד בסוף יום השבת קודם זמן ביה"ש אפי' נולד אחר שקיע"ה שנימול לשבת הבאה דאכתי יום גמור הוא כפי תורתינו ובתנאי שלא יראו ב' ככבים מאיזה גודל שיהיו שאין אנו בקיאים בגודל הככבים הבינוניים וגם שיהיה שם בקי בשיעור זמן בה"ש שידע שנולד התינוק בתוך מהלך ג' מילין ורביע אחר השקיעה וכו' והנה מהרי"ק פסק בא"ח סי' רס"א כדעת ר"ת והתיר לעשות מלאכה בע"ש אחר שקיע"ה קודם זמן ביה"ש אעפ"י שיש שם איסור סקילה על עשיית מלאכה בשבת לדעת הגאונים וגם שאין שם קיום מצוה שיש בענין מילה דחביבה מצוה בשעתה כנ"ל לענין הלכה אבל לא למעשה אא"כ יסכימו בזה רוב חכמ"י עכל"ה, והמג"א בסי' של"א סק"ב כתב על דבריו וז"ל ומשמע מדבריו דספק שלו לפי שנהגו כל ישראל במקומו לקבל שבת משתשקע החמה א"כ ה"ה לענין מוצ"ש, אבל במדינותינו לפעמים אין מקבלין שבת עד סמוך לרביעית שעה לצה"כ וכו' ה"ה לענין מילה יש לסמוך ע"ז למולו בשבת וכו' והבאתי דבריו לעיל יע"ש. ואנן בדידן כבר קבלנו הוראות מר"ן בכל דיני התורה בין להקל בין להחמיר ודיני שבת בכלל, וגם לפי מ"ש מריש ועד כען נתברר שדעת רוב חכמ"י וכל גדולי המורים קמאי ובתראי כס' ר"ת אלא שצריך זהירות גדולה וכל ערום יעשה בדעת לבל יכשל באיסור שבת החמורה וכמ"ש

ומה שהקשו מהר"ם אלשקר והלח"מ על ס' זו של ר"ת ז"ל מהכחשת המציאות שלפ"מ שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה אין כאן לא חלון ולא עובי הרקיע לא יער ולא זאבים, הנה כתבנו בשם הרב"ד ז"ל דלא הודה לחכמי או"ה אלא רבי וכו' ונסתייע ממה שקבעו ביוצר של שבת וכו' כמש"ל, עוד זאת מצינו תירוץ מרווח ונכון יותר שתירץ הרדב"ז ז"ל בתשו' הנז"ל וז"ל והוי יודע שאעפ"י שחזרו חכמ"י להודות שהחמה זורחת בלילה תחת כדור הארץ ואינה נכנסת בחלונה אחורי הכיפה כמו שהיו אומרים תחילה דודאי השתא קים לן דככב קבוע וגלגל חוזר [ר"ל דבזה תליא מחלוקת חכמ"י וחכמי או"ה דלא יצדק לומר חלון ועובי רקיע אלא לשיטת האומרים גלגל קבוע וככב חוזר דכיון שהככב מתנועע מעצמו אז יצדק לו' שנכנס בטובי הרקיע ועולה על הכיפה משא"כ לשיטת האומרים ככב קבוע וגלגל חוזר שאז הככב אינו מתנועע מעצמו אלא נגרר אחר תנועת הגלגל אל אשר יהיה שמה רוחו ללכת ולא שייך לומר שנכנס בעובי הרקיע ועולה על הכיפה כיון שהוא קבוע בגלגל ואין בידו ללכת אנה ואנה] לא נפקא מינה מידי לשיעור ביה"ש דבין הכי ובין הכי שיעורו הוא תלתא רבעי מיל דמשעה שמסתלקת החמה מעל הארץ הוי תחילת ביה"ש [נ"ל שצ"ל תחילת השקיעה] וכשנשקעת במערב ועדיין לא נראו ג' ככבים הוי ביה"ש ובציור השקיעה היה המחלוקת לא בשיעורה, תדע שהרי כל המפרשים לא הזכירו דבר מזה בהלכות שבת והרי הם היו בקיאים במהלך השמש ויודעים שחזרו חכמ"י והודו לחכמי או"ה. ואם איתא דאיכא נפקותא וכו' הו"ל לפרש אלא ודאי לא נ"מ מידי וכו' וזה ברור בעיני עכ"ל, וכן תירץ בקונט' מבו"ה שם בפיו"ד בביאור רחב ובסו"ד כ' וז"ל ואף שלפי האמת אין השמש נכנס בעובי הרקיע ואין שם שקיעה שנית מ"מ דינו של ר"י הוא אמת ונקטינן כוותיה לעשות זמן ביה"ש ג' רבעי מיל קודם שעת יציאת ג' ככבים בינוניים והזמן הנשאר עד אחר השקיעה נחשוב ליום גמור דהיינו שיעור ג' מילין ורביע וזהו הכלל העולה מפי' ר"ת בין שהשמש יכנס בעובי הרקיע או ישקע תחת הארץ ואין זה מעלה ומוריד לענין זה הדין וכו' יע"ש בדב"ק כי נעים כי תשמרם בבטנך

הראת לדעת אמבוהא דרבנן דור אחר דור מרבני אשכנז וספרד כלם עלו בהסכמה כדעת מר"ן ז"ל שפ' כר"ת ז"ל ודעימיה, וגם יקר סהדותייהו שכן הוא המנהג הפשוט בכל גלילות ישראל כמש"ל, זולת רבני מצרים שנהגו כס' הגאונים עפ"י הוראת מארי דאתרא מהר"ם אלשקר ומהריק"ש והגור כמש"ל [ואפשר שנשתנה מנהגם מימי הרדב"ז ז"ל שהוא מארי קמא דארעא דמצרים כמ"ש הברכ"י סי' רס"א] וגם רבני א"י ת"ו נהגו כן וכתבו דהכי אזלא סוגיא דעלמא וכמו שתראה בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל שהביא דבריהם בקצרה, ואנן בני מערבא אית לן יקר סהדותיה של הרב מוהר"ם נהון הנז"ל שהמנהג כס' ר"ת ז"ל וכן הוא האמת לפי מה שראו עינינו ואבותינו ספרו לנו וזה שאם אנו נוהגים כס' ר"ת ז"ל היה לנו לפרוש מהמלאכה ולקבל שבת בעוד השמש על הארץ כאשר נוהגים באמת בעלי סברא זו כמ"ש לקמן בשם מהר"י נבון ז"ל שהרי לסברא זו מתחילת השקיעה שאין השמש על הארץ מתחיל זמן ביה"ש וא"כ יתחייב מזה שיהיה תוספת מחול עה"ק זמן מועט קודם השקיעה והיינו בעוד השמש זורחת בראש ההרים והאילנות וכדא"ל רבא לאריסיה כנז"ל והא קא חזינן שכל העם מקצה האנשים והנשים עוסקים בתבשילין ובצרכי הבית עד סמוך מעט לקריאת הקורא אלמגר'ב שכבר שקעה החמה כמנהג ארצות אשכנז שכ' הפוס' הנז"ל, גם אין מקבלין שבת ולא מתפללין ערבית כ"א אחר קריאת הקורא כמעשהו בחול, ובמוצש"ק נהגו לאחר תפילת ערבית רחוק יותר מקריאת הקורא ומאריכין בזמירות ובפטום הקטורת עד שתחשך והכל יודעים ואומרים בפיהם שכן צריך לפום דינא מה שלא יצדק כ"ז לס' הגאונים, אין זה אלא שנהגו כס' ר"ת. תדע שהרי כ' מהר"י נבון ז"ל בס' גט מקושר והו"ד בפס"ד להרב ויאי"ץ הנז"ל וז"ל ונר' שמנהג העולם נתייסד ע"פ ס' הגאונים ז"ל שאמרו וכו' ולפ"ז התוספת צריך להוסיף קודם שקיע"ה בכניסה וכן נוהגים לקבל שבת מבעו"י והשמש על הארץ ובמו"ש כל ששוהין שיעור מיל אחר שקיע"ה יוצאים י"ח ספק ביה"ש ותוס' מחול עה"ק וכו' עכ"ל, הנה שפתיו ברור מללו שמ"ש רבני א"ו ת"ו שנהגו כס' הגאונים היינו לדידהו שנהגו לקבל שבת בעוד השמש על הארץ שזה ודאי הוא עד ממהר שהמנהג כס' הגאונים ז"ל משא"כ למנהגינו בערי המערב שאין מקבלין שבת כ"א לאחר שקיע"ה כמש"ל והרי המג"א והגאון רז"ש ז"ל שהבאנו דבריהם למעלה כ' להדיא דלענין מילה מיהת הדבר תלוי במנהג המקום בקבלת שבת שהרי כ' אבל במדינותינו וכו' א"כ ה"ה לענין מילה וכו' כמש"ל בשמם, וז"ל החת"ס בתשו' הנז"ל והנה אנחנו במדינות אלו עושים במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"ך בהגיע יום השבת ויהי מוטל עליו למול בנו ביום ח' ללידתו יאמר ויחוש לדעת הסוברים [הוא הרא"ם שהזכיר שם אך ס' הגאונים לא זכר שר בתשו' הנז'] שכבר היה לילה אז ונמצא עביד תרתי קולי דסתרי אהדדי מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל [מזה נראה שמ"ש בתחי' דבריו קרוב לשעה או וכו' הוא ט"ס וצ"ל קרוב למיל או ג' רבעי מיל] ומתעצל במצות עשה וביום השמיני ימול וגו' כאילו אותו זמן היה לילה ויהי מן המתמיהים עכ"ל הזהב דו"ק ותשכח שכל דבריו הק' שייכי נמי לנ"ד וכמ"ש

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אימא אנא אנא בלחודאי. אעפ"י שלהכריע איני כדאי, שמצד אחר נכון יותר לתפוס ס' ר"ת משום דנפיק מינה חומרא באפוקי יומא דהכי עדיף טפי מלתפוס ס' הגאונים דנפיק